ת"א 18971-11-18

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת על הארכת הסכם פיתוח לחלקת קרקע. התובעים, שביקשו לפתח את המגרש, רכשו את הזכויות בו מקבלנים קודמים. עם זאת, הם נתקלו באתגרים ועיכובים בתהליך הפיתוח ובסופו של דבר נדרשו על ידי רשות מקרקעי ישראל לעבור לחוזה חכירה, שהיה כרוך בתשלומים משמעותיים. התובעים טענו כי הנתבע, שמאי מקרקעין, התרשל בהערכת שווי הקרקע וגרם להם נזק כספי. בית המשפט דחה את תביעת התובע, בנימוקים שונים. ראשית, התובעים היו מנועים מלהעלות טענות כנגד חוות הדעת של הנתבע בשל התנהלותם בהליך פירוק השותפות, שם הסכימו לקבל את קביעת השמאי ללא תנאי. שנית, לגופו של עניין, התובעים לא הצליחו להוכיח את רשלנות הנתבע ואת קיומו של נזק. הם לא הציגו ראיות מומחה התומכות בטענותיהם, והתנהלותם שלהם, ובפרט חתימה על הסכם המכר ללא הבהרת חוות דעתו של השמאי, הצביעה על הסכמתם להערכת הנתבע. בנוסף, סירובם של התובעים לחקור את הנתבע חקירה נגדית חיזק את הטענה כי הם מקבלים את דעתו. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כי הנזק הנטען נגרם כתוצאה ממעשי הנתבע, שכן התנהגותם ניתקה את הקשר הסיבתי. לבסוף, פסק בית המשפט לנתבע 15,500 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-2,000 ₪ הוצאות שישולמו על ידי התובעים. החלטה זו התקבלה על יסוד חוסר תום הלב של התובעים בניהול ההליך המשפטי וחוסר יכולתם לבסס את טענותיהם.