ע"פ 5229/07

תקציר

האב הואשם בביצוע מספר עבירות מין בבתו הקטינה בין השנים 1995 ל-2003. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע אותו בשורה של אישומים, בהם תקיפת בן משפחה קטין, מעשה מגונה, ניסיון למעשה סדום ואיומים. האב ערער על פסק הדין וטען כי עדותה של בתו הושפעה מקרוביה וסתרה את התנהגותה. בית המשפט העליון דחה את טענותיו וקבע כי עדותה של הבת אמינה ונתמכת בראיות אחרות. האב הורשע גם בהתחזות לאדם אחר, שיבוש הליכי משפט והחזקת סכין שלא כדין – אישומים שעליהם לא ערער. בית המשפט הסתמך על החלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט המחוזי, שנקט משנה זהירות והרשיע את האב רק על סמך ראיות מוצקות. מהימנות עדותה של הבת נתמכה במצבה הנפשי ובחוסר העקביות בהתנהגותו של האב. זאת ועוד, מחדלי החקירה של המשטרה לא פגעו באופן משמעותי בהגנתו של האב, והעונש – שמונה שנות מאסר בפועל – הולם את עבירות המין החמורות שבוצעו בבתו. השופט ג'ובראן הציע לדחות את הערעור, והשופטים גרוניס ומלצר הסכימו.