בד"מ 13/14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לדיון משמעתי בעניינו של עורך דין שהורשע בעבירות אתיקה מקצועית. באופן ספציפי, עורך הדין נמצא אשם במספר עבירות, כולל חוסר נאמנות וחריגה מכספי לקוחות, אי מתן דין וחשבון כספי, אי החזקת פיקדונות בחשבון פיקדון, ואי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין. עבירות אלו נחשבות למהחמורות ביותר שעורך דין יכול לבצע, שכן הן משפיעות ישירות על יושרו ואמינותו של המקצוע. בית הדין המשמעתי הרשיע את עורך הדין בכל האישומים והמשיך בקביעת העונש. עורך הדין קיבל בעבר מאסר על תנאי בתיק אחר, שכלל סעיף הקובע כי אין לבצע עבירות נוספות במשך שלוש שנים. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם יש להפעיל את ההשעיה הקודמת בשל העבירות האחרונות. בית המשפט הגיע למסקנה כי העבירה הנוכחית בוצעה לפני הטלת העונש הקודם ולכן יש לראות בה עבירה נפרדת. יתר על כן, בית המשפט פירש את סעיף המבחן כמתייחס רק לעבירות עתידיות, ולא לעבירות בעבר או בהווה. לכן, ההשעיה הקודמת לא תופעל. למרות הרשעתו הקודמת של עורך הדין וחומרתן של העבירות הנוכחיות, בית המשפט נהג בסלחנות, תוך התחשבות בכך שלעורך הדין אין עבר משמעתי מלבד העבירה הקודמת, וכי הוא עשה מאמצים לתקן את המצב ולפצות את הלקוח. כתוצאה מכך, בית המשפט הטיל 18 חודשי השעיה בפועל, ולאחר מכן 18 חודשי מאסר על תנאי, מותנה בכך שעורך הדין לא יבצע עבירות נוספות בתוך שלוש שנים. בנוסף, חויב עורך הדין לשלם הוצאות בסך 2,500 שקל ללשכת עורכי הדין. ההחלטה התקבלה בנוכחות הנציגים המשפטיים הרלוונטיים, שכולם הסכימו עם פסק הדין.