תא"מ 15013-08-10

תקציר

השופטת סקרה את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים לפני שקיבלה את התביעה ואת הודעת הצד השלישי שהגיש הנתבע נגד הנתבע. הם הגיעו למסקנה כי התאונה לא הייתה מבוימת ואכן התרחשה כתוצאה מהתנגשות בין רכבו של התובע לבין רכבו של הנתבע. השופט מצא את גרסת התובע על התאונה אמינה, לפיה רכבו של הנתבע נכנס לנתיב נסיעתו. גם אשתו של התובע סיפקה תיאור תואם של התאונה והדגימה זאת באמצעות רכב מדומה. השופט שקל ודחה את טענות הנאשם בדבר סתירות בעדויות, ומצא אותן בלתי משכנעות ומשותפות בתיאורים שונים של אותו אירוע. השופטת בחרה שלא לאמץ את חוות דעת המומחה שהציגה הנתבעת, שכן המומחה לא ערך את הבדיקות הנדרשות, לא בדק את כלי הרכב המעורבים ולא ביקר במקום התאונה. במקום זאת, הם הסתמכו על חוות דעת של שמאים אחרים ועל דו"ח החוקר. מנגד, קיבלה השופטת את חוות הדעת של השמאי שהגישה התובעת, שההגנה לא ערערה עליה, ואימצה אותה כחוות דעת שלהם. על סמך הראיות והעדויות קבעה השופטת כי רשלנות הנתבע גרמה לתאונה ולא הטילה אחריות על נהגו של התובע. בעקבות זאת קבעה השופטת כי על הנתבעים לשלם לתובע סך של 21,110 ₪, בצירוף הצמדה וריבית החל מיום 12.3.2010 ועד לביצוע התשלום. בנוסף, חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובע, לרבות הוצאות משפט, הוצאות עדים ושכ"ט עורך דין בסך 6,000 ₪. גם הודעת הצד השלישי שהגישה הנתבעת נגד נהג התובע נדחתה. בפסק הדין נקבע כי יש לשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שניתן בהעדר הצדדים ביום 23.7.2012.