בע"מ 997/15

תקציר

פסק הדין דן בבקשה למתן רשות ערעור על תביעה אזרחית לפיצויים בגין סרבנות גט. המבקש, שהיה הצד המסרב, טען כי לבתי המשפט האזרחיים אין סמכות לדון בתביעה כזו, אשר צריכה להיות בסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים. עוד טענה כי נפגעה זכותה לקבל את יומה בפני בית המשפט, העולה כדי עיוות דין. המשנה לנשיא הציע לדחות את הבקשה, למעט בנושא אחד - המועד שבו ניתן לדרוש פיצויים. הוא הדגיש כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים מיוחדים של שאלות משפטיות עקרוניות בעלות השלכות ציבוריות. במקרה זה, בית הדין הרבני לא התנגד לעילות התביעה האזרחית, והנסיבות הספציפיות היו חריגות. לכן, קביעת תקדימים על בסיס מקרה זה עשויה להיות לא אופטימלית. באשר לסמכות לדון בתביעה, ציין המשנה לנשיאה כי גבולות סמכותם של בתי הדין הרבניים הצטמצמו עם השנים, וסוגיות אחרות הקשורות לגירושין, מעבר ל"ליבה", ניתנות לדיון בבתי המשפט האזרחיים. הוא הגיע למסקנה כי המקרה שלפנינו נעדר מרכיב מרכזי המצדיק מתן רשות ערעור בעניין זה. בסוגיית עיוות הדין לא מצא המשנה לנשיא כל הצדקה לטענות המבקש, למעט מועד הפיצוי, אותו יש לחשב עד לקבלת אישור המשיב לשאת אישה שנייה. השופטים מזוז ופוגלמן חלקו על כך, וסברו כי יש לדחות את הבקשה כולה, לרבות סוגיית מועדי הפיצויים, שאותה ראו כשאלה עובדתית. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, בדעת רוב התומכת בחישוב הפיצויים עד לנישואיו השניים של המשיב. פסק הדין מדגיש את מורכבותם של דיני המשפחה בישראל, ומדגיש את הצורך בהתערבות חקיקתית לבירור סוגיית הפיצויים בגין סרבנות גט.