ע"ז 9176-07-19

תקציר

התיק נסוב סביב צוואה מיום 20.7.2017, עליה חתומה לכאורה המנוחה א.מ., המורישה את כל רכושה שווה בשווה לתובע, ט.ג., ולנתבע, ת.א. האחרון היה בן זוגה הידוע בציבור של א.מ., ואילו התובע היה עורך דינה של א.מ. על הצוואה העידו עורך דין מעפולה, ד.ש., ותושב חולון, א.מ. הן ט.א. והן אחייני המנוח, ז.מ. ונ.ט., התנגדו לקיום הצוואה, מה שהוביל למאבק משפטי. השאלה המרכזית הייתה האם א.מ. אכן חתם על הצוואה, שכן הנתבעים טענו כי החתימה זויפה. פסק הדין מנתח בהרחבה את חוות דעתה של הגרפולוגית המומחית, מוצא אותה אמינה ומאמץ את מסקנתה כי החתימה על הצוואה לא הייתה של א.מ. בהסתברות גבוהה מאוד. פסק הדין בוחן גם את עדויותיהם של עדי הצוואה, ד.ש. וא.מ., מוצא אותן בלתי אמינות וסותרות, ומציין את הימנעותם ממסירת תצהירים מקדמיים. גם עדותו של התובע, המתחמקת והטיענית, לא הייתה אמינה, במיוחד לאחר שהוצג תמליל שיחה בין התובע לבין ת.א., החושף את איומי התובע ואת אמירותיו המטעות בפני ט.א. בעניינים פרוצדורליים נמתחה על התובעת ביקורת על כך ששיבשה את עבודת המומחה והפרה את החלטות בית המשפט. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה לקיום הצוואה, וקיבל את התנגדות הנתבעים. נמצא כי הצוואה אינה מקיימת את הדרישות הבסיסיות לצוואה בעדים על פי הדין הישראלי, שכן היא נעדרת חתימת המנוח והצהרה בפני עדים. בנוסף, הצוואה בוטלה בשל מעורבותו של התובע בעריכתה. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 155,000 ₪. פסק הדין הדגיש את התנהלותו הפרוצדורלית החריגה והקיצונית של התובע ואת חומרת המקרה.