רע"א 13040-11-25

תקציר

במסגרת בקשת רשות ערעור (רע"א) זו, אשר הוגשה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, נדונה בקשתם של המבקשים לדחות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי, בפסק דינו מיום 9.9.2025, דחה את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום, אך קיבל את ערעור המשיבים על אותו פסק דין. **רקע עובדתי והיסטורי:** ההליך עוסק בזכויות בנכסים השייכים ל"הקדש בנבנישתי". ההקדש נוצר בשנת 1899 במזרח ירושלים, על גבי קרקע בלתי מוסדרת. בשנת 1946, נאמני ההקדש השכירו את הנכסים לאדם בשם ג'לאג'ל, אשר חרג מהרשאתו ומכר חלקים מהקרקע, כולל המבנה הנדון, לאנשים שונים. המבקשים טוענים כי המבנה נמכר לאביו של המבקש הראשון בשנת 1963. בשל מלחמת העצמאות, הוקנו המקרקעין לממונה הירדני על רכוש האויב, ולאחר שחרור ירושלים בשנת 1967 והחלת המשפט הישראלי, הועברו המקרקעין לאפוטרופוס הכללי. בשנת 2001 מונו המשיבים כנאמני ההקדש, ובשנת 2002 הורה האפוטרופוס הכללי על שחרור נכסי ההקדש למשיבים. מאז, המשיבים מנהלים תביעות לסילוק יד נגד המחזיקים בנכסים. **הליך בבתי המשפט קמא:** 1. **בית משפט השלום (השופטת מ' קסלסי):** * התביעה לסילוק יד הוגשה בשנת 2013. * בית משפט השלום עיכב את הטיפול בתביעה עד למתן פסק דין בעתירה קודמת בעניין תוקף תעודת השחרור של נכסי ההקדש (עניין סרחאן). * לאחר פסק הדין בעניין סרחאן, בית המשפט קבע כי המחלוקות העיקריות הן: * סיווג המקרקעין (מירי/מולכ) והשפעתו על זכויות המשיבים. * זכויות המבקשים מכוח התיישנות וחזקה נוגדת. * זכויות המבקשים בשל השקעותיהם במקרקעין. * **פסק הדין (15.1.2025):** * **סיווג המקרקעין:** נקבע שאין לכך השפעה על היכולת להקדיש אותם. * **התיישנות:** בהתאם לדעת הרוב בעניין דוויק, חל סעיף 113(ב) לחוק המקרקעין, הקובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה מהמועד שבו שוחררו המקרקעין לידי נאמני ההקדש (2002). לאור תקופת ההתיישנות הארוכה יותר במקרקעין בלתי מוסדרים (15 שנים), תביעת המשיבים (שהוגשה ב-2013) לא התיישנה. * **חזקה נוגדת:** גם אם נניח שסעיף 113(ב) אינו חל, המבקשים לא הוכיחו כי חזקתם בנכס הייתה חזקה נוגדת. * **רשות בלתי הדירה:** המבקשים לא הוכיחו שקיבלו רשות בלתי הדירה, וגם אם האפוטרופוס הכללי התנהל באיחור, אין בכך כדי להעיד על ויתור של נאמני ההקדש על זכויותיהם. * **זכות רכישה (סעיף 23(א) לחוק המקרקעין):** נדחתה, בין היתר, משום שלא הוכח כי ערך המחוברים עולה על ערך המקרקעין, ומשום שהוראת הסעיף אינה חלה על מקרקעי ציבור. * **תוצאה:** התביעה התקבלה, והמבקשים חויבו לפנות את הנכס תוך שישה חודשים. המשיבים חויבו בהוצאות בסך 50,000 ש"ח, ונקבע כי "התובעים הצהירו שמוכנים לפצות את המשיבים לפנים משורת הדין. ככל שלא תושג הסכמה בדבר גובה הפיצוי, רשאים הנתבעים להרוס אותו כולו או חלקו". 2. **בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ר' וינוגרד והשופטות ש' ליבוביץ ו-ת' בר-אשר):** * **פסק דין (9.9.2025):** * קיבל את ערעור המשיבים ודחה את ערעור המבקשים. * קבע כי הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום מקובלות עליו, וכי יישום הדין תואם את הפסיקה הקודמת בעניין נכסי ההקדש. * לאור זאת, לא נפל פגם בקביעה כי על המבקשים לפנות את הנכס. * התייחסות לקביעות בית המשפט המחוזי ביחס לערעור המשיבים (פיצוי) אינה נדרשת לצורך ההחלטה בבקשת רשות הערעור. **החלטת בית המשפט העליון (השופט יחיאל כשר):** בית המשפט העליון, בבחינת בקשת רשות הערעור, הגיע למסקנה כי דין הבקשה להידחות. **נימוקי ההחלטה:** 1. **סמכות שיפוט - רשות ערעור ב"גלגול שלישי":** רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק במקרים חריגים, כאשר עולה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין. במקרה זה, הבקשה אינה עומדת באחד מחריגים אלה. 2. **חזרה על טענות קודמות:** המבקשים שבים על כלל הטענות שהועלו בפני הערכאות קמא. בית המשפט קבע כי רוב הטענות הללו כבר נדונו והוכרעו, לא רק באופן כללי, אלא ספציפית ביחס לנכסי הקדש בנבנישתי, על ידי בית משפט זה בפסיקות קודמות. 3. **סעיף 113(ב) לחוק המקרקעין והתיישנות:** * בהתאם לפסק דין בעניין דוויק, סעיף 113(ב) (הקובע כי תקופת ההתיישנות במקרקעי ציבור שאינם מקרקעי ייעוד מתחילה מיום רישומם על שם הבעלים) חל על מקרקעין ששוחררו מידי האפוטרופוס הכללי, ובלבד שלא היו רשומים על שם בעליהם לפני הקנייתם לאפוטרופוס הכללי. השאלה אם המקרקעין היו רשומים על שם הבעלים עובר להקנייתם היא שאלה עובדתית, וההכרעה בה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". * גם הקביעה כי התביעה לא התיישנה לפי דיני ההתיישנות "הרגילים" (בשל אי-הוכחת חזקה נוגדת) היא קביעה עובדתית שאינה מצדיקה רשות ערעור ב"גלגול שלישי". 4. **זיהוי המקרקעין:** הקביעה כי המקרקעין הנדונים הם אלו המוזכרים בשטר ההקדש, התבססה על פסק הדין בעניין סרחאן (שבו נדחתה עתירה נגד תעודת השחרור), ואין מקום לפתוח את השאלה מחדש. 5. **סיווג המקרקעין (מולכ):** גם טענה זו התבססה על החלטות קודמות של בית משפט זה, שבהן נקבע כי מדובר בקביעה עובדתית שאין להתערב בה. 6. **רישיון בלתי הדיר וזכות רכישה:** גם טענות אלו נדחו על בסיס קביעות עובדתיות של בית משפט השלום, ואינן מצדיקות רשות ערעור ב"גלגול שלישי". 7. **טענה חדשה - אי-תחולת סעיף 113(ב) בשל סעיף 162(2) לחוק המקרקעין:** * זוהי הטענה היחידה שלא נדונה מפורשות בפסיקת בית משפט זה ביחס לנכסי ההקדש. הטענה גורסת כי סעיף 113(ב) אינו חל בשל סעיף 162(2) לחוק המקרקעין, הקובע כי הוראות החוק אינן משנות דין קודם בנוגע להתיישנות במקרקעין לא מוסדרים. * **אף על פי כן, בית המשפט דחה טענה זו:** * **ראשית:** גם אם טענת המבקשים תתקבל, התוצאה לא תשתנה, שכן בית משפט השלום קבע כי גם לפי דיני ההתיישנות "הרגילים" התביעה לא התיישנה (בשל אי-הוכחת חזקה נוגדת). * **שנית, ומעבר לצורך:** בפסק דין דוויק, דעת הרוב התבססה על סעיף 113(ב) ביחס למקרקעין הבלתי מוסדרים הנדונים. מכאן, שיש לדחות את הטענה לגופה. **מסקנה:** בקשת רשות הערעור נדחית, ובכך נדחית ממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע. לאור כך שלא התבקשה תשובה, לא נפסק צו להוצאות. **היבטים משפטיים עיקריים וחידושים:** * **יישום עקבי של הלכות קודמות:** בית המשפט מדגיש את חשיבות ההסתמכות על הלכות קודמות שנקבעו בנוגע לנכסי הקדש בנבנישתי, ובפרט בענייני התיישנות, זיהוי המקרקעין וסיווגם. * **הבחנה בין סוגיות עקרוניות לסוגיות עובדתיות:** הדחייה של רוב הטענות מבוססת על היותן סוגיות עובדתיות שנדונו והוכרעו בערכאות קמא, ולא עלתה לגביהן שאלה משפטית עקרונית החורגת מהמקרה. * **פרשנות סעיף 113(ב) לחוק המקרקעין:** למרות שבית המשפט לא נדרש להכריע במפורש במחלוקת בין סעיף 113(ב) לסעיף 162(2), הוא מצביע על כך שדעת הרוב בעניין דוויק התבססה על סעיף 113(ב) אף במקרקעין לא מוסדרים, מה שמחליש את הטענה בדבר אי-תחולתו. * **הגבלת ערעור ב"גלגול שלישי":** הדגש על התנאים המחמירים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" מהווה עיקרון יסוד בדיני סדר הדין האזרחי, שמטרתו למנוע דיונים בלתי סופיים. * **עמידה על עקביות שיפוטית:** בית המשפט מקפיד לשמור על עקביות שיפוטית, במיוחד כאשר מדובר בסוגיות מורכבות הנוגעות להקדשים ונכסים היסטוריים, אשר עברו דיון והכרעה במספר הליכים קודמים.