ע"א 9098/20

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט לערעורים את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור ואישר אותו בסופו של דבר. בית המשפט המחוזי ניתח בדקדקנות את כל העדויות, לרבות חוות דעת מומחים משני הצדדים, וביסס את מסקנותיו על ממצאים עובדתיים והערכות מהימנות. ערכאת הערעור הדגישה כי אין נהוג להתערב בממצאים אלה אלא במקרים חריגים, שלא חלה כאן. עיקרו של הערעור נסב סביב קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא היה קשר סיבתי בין אי הפניית המערערת הנטענת לבדיקת מערכת במהלך ההיריון לבין הנזק שנגרם כתוצאה מכך. המערערים לא הצליחו להוכיח כי המצב, מיקרוצפליה, התקיים במהלך ההיריון, שכן כל מדידות היקף הראש היו תקינות. יתר על כן, נדחו הטענות כי צפלמטומה לאחר הלידה השפיעה על מדידות, שכן עדויות מומחים הצביעו על כך שהמדידות לא הושפעו ממנה. כמו כן, לגבי הפגם בקורפוס קלוסום נקבע כי בדיקות סקר בסיסיות לעובר באותה עת לא דרשו הערכה כזו, והראיות הצביעו על כך שהמום התגלה לאחר הלידה. בנוסף, הטענות בדבר נטייתן של המערערות להפסיק את ההיריון, אם התגלו בהן פגמים, נחלשו בשל התנהגויות העבר וחוסר העקביות, מה שהוביל את בית המשפט המחוזי ליתן משקל מופחת לטענות אלה. ערכאת הערעור, שהסכימה עם השומות וההחלטות היסודיות שניתנו על ידי הערכאה הנמוכה יותר, דחתה את הערעור תוך ציון רשלנות המשיב מבלי להטיל הוצאות. לפסק הדין הסכימו השופטים עמית ושטיין, כאשר השופט מינץ נתן את ההחלטה ב-24 במאי 2022.