על"ע 19/88

תקציר

במקרה דנן, הוגש ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין לדחות את ערעורו של המערער על פסק דין של בית הדין המשמעתי המחוזי בתל אביב-יפו. בית משפט קודם זה השעה את עיסוקו המשפטי של המערער בשל הרשעתו בשיבוש הליכי משפט והשמדת ראיות, עבירות הנחשבות מבישות ופוגעות במקצוע עריכת הדין. המערער טען כי החלטת בית הדין נעדרת סמכות, וקבע כי הרשעתו אינה סופית שכן ערעור תלוי ועומד בבית המשפט העליון. עוד טען כי החלטת בית הדין מהווה סיכון כפול מאחר שבקשת השעיה קודמת נדחתה. עם זאת, בית המשפט דחה טענות מקדמיות אלה, וציין כי החקיקה מאפשרת השעיה לפני פסק דין סופי כדי להגן על האינטרס הציבורי. יתר על כן, החקיקה אפשרה השעיה זמנית מיד לאחר הרשעה, בניגוד לטענות בדבר חריגה מסמכות השיפוט. חרף טענת המערער כי הרשעתו צפויה להתבטל, הדגיש בית המשפט את חומרת העבירות, הפוגעות ביושרה ובאמינות החיוניות לעשייה המשפטית. בית הדין סבר כי בקשת ההשעיה על ידי בית הדין המשמעתי מוצדקת וחוקית, במיוחד לאור העובדה שערעורו של המערער אמור היה להישמע בקרוב, תוך הגבלת משך ההשעיה. לפיכך נדחה הערעור, בתמיכת השופטים חלימה ומלץ, ואישר את החלטת בית הדין המשמעתי.