תלה"מ 19063-08-17

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי תביעות: האחת בעניין משמורת ומזונות הקטינים לאחר פרידה, והשנייה בנוגע לתביעת נזיקין בגין עוולה ולשון הרע. לזוג נולדו שלוש בנות, הגדולה שבהן ניהלה מערכת יחסים קשה עם אביה בעקבות פרידתו מהאם. האב טען כי האם אחראית לניכור ההורי, וביקש משמורת על הילדים וכן פיצויים בסך 150 אלף שקל. השופט קבע כי האם תשמור על המשמורת הפיזית על שלושת הקטינים עד הגיעם לגיל 18. למרות שהאם הראתה בעבר סימנים של הסתה לא מודעת נגד האב, הראיות הראו כי שני ההורים תרמו להתמוטטות מערכת היחסים ביניהם, וגם לאב היה תפקיד משמעותי בעניין זה. השופטת הדגישה כי הסכסוך בין ההורים פגע בבתם הבכורה, וביקרה את שני ההורים על כך שלא הצליחו לעכל ולהכיל את הפרידה הסוערת ביניהם. באשר לתביעת האב לפיצויים, הדגישה השופטת כי התנהלות האם לא עלתה כדי ניכור הורי מכוון וזדוני, ועל כן דחתה את התביעה, והורתה לשני ההורים לפנות להליך טיפולי לשיפור התקשורת ולתיקון הקשר בין האב לבת הבכורה. השופט פסק גם בהיבטים הכלכליים, לרבות מזונות ילדים, הוצאות מזונות והוצאות חריגות כגון הוצאות רפואיות וחינוכיות, אותן ישלם האב בעיקר (70%) בשל הכנסתו הפנויה הגבוהה יותר. עוד הורתה השופטת כי על ההורים להתחלק בהוצאות חלקת הילדים, בהתאם לתשלומי ההון עבור הדירה המשותפת, עד לפירוק הדירה ובהתאם לרמות הקבועות בחוק לאחר מכן. עוד צוין בפסק הדין כי מרכז הקשר, ששימש נקודת מפגש לאב ולבנותיו, יסולק מהשגרה, והילדים יבלו זמן רב יותר עם אביהם, החל מפגישות מפוקחות. לבסוף קבע השופט כי תביעת הנזיקין נדחית, לאור המציאות המורכבת של המקרה, והיעדר ראיות לניכור הורי מכוון מצד האם. השופטת גם בחרה שלא להורות על הוצאות, בתקווה שההורים ישתפו פעולה בהליך הטיפולי.