ת"א 48234-05-10

תקציר

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה על סמך מספר נקודות שהופרכו מאוחר יותר על ידי השופט. ראשית, באשר לסעדים המפוצלים, הסכימה השופטת עם התובעים כי הסעד הכספי המבוקש בתביעה הנוכחית מצוי בסמכותו של בית משפט השלום, ועל כן אין צורך באישור לסעדים של פיצול. שנית, פסק הדין בעתירה המנהלית נמצא כמבסס השתק לתובעים באשר לעובדות מסוימות, המחייבות בתובענה זו. אלה כללו את הקביעה כי השטח שבמחלוקת הועבר בהסכמת הורי התובעים, וכי הם קיבלו זכויות בנייה מוגדלות כפיצוי. מאחר שעובדות אלה שוללות את תחולת סעיף 196 לחוק התכנון והבניה, נדחתה תביעת התובעים על סעיף זה. שלישית, השופט קבע כי ההסדר הספציפי בחוק התכנון והבניה בדבר זכויותיו של בעל מקרקעין שמקרקעיו הועברו לרשות שולל את ההסדר הכללי בחוק ההעשרה. לפיכך, נדחתה גם תביעת התובעים שהתבססה על עשיית עושר ולא במשפט. לבסוף, באשר לגובה הפיצוי, קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו, וגם אם הייתה להם עילת תביעה, הם לא עמדו בנטל ההוכחה בדבר היקף נזקיהם הנטענים. לפיכך נדחתה התביעה במלואה, אך בשל הנסיבות חויבו התובעים לשלם לנתבעת הוצאות מתונות בסך 10,000 ₪ בלבד.