ב"ל 63907-05-23

תקציר

בכבוד רב, להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **בית הדין האזורי לעבודה נוף הגליל-נצרת, ב"ל 63907-05-23, פסק דין מיום 15.2.2024** **תיאור המקרה:** המערערת, פאטמה כריים, ערערה על החלטת ועדה רפואית לעררים שבמסגרת המוסד לביטוח לאומי. הערעור התייחס ספציפית להחלטת הוועדה בנוגע לטנטון (טינטון) שנגרם לה בעקבות תאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד. פקיד התביעות הכיר בטנטון כליקוי הנובע מהתאונה, אך הוועדה הרפואית קבעה כי אין למערערת נכות יציבה בגין הטנטון. **טענות המערערת:** 1. **החזקה כי פקיד התביעות הכיר בטנטון:** המערערת טענה כי מכיוון שפקיד התביעות הכיר בטנטון כליקוי הקשור לתאונה, בהתאם לפסיקות קודמות (פרשות חמיס ומור), הוועדה מחויבת לקבוע אחוזי נכות, אלא אם יוכחו גורמים אחרים לטנטון. 2. **אי-רלוונטיות של מבחן מאפייני הטנטון:** נטען כי מבחן זה נועד להכרה ראשונית בליקוי, ולא לקביעת אחוזי נכות, ולכן אינו רלוונטי לאחר שהליקוי הוכר על ידי פקיד התביעות. 3. **חוסר בהירות ונימוק בהחלטת הוועדה:** נטען שהחלטת הוועדה אינה ברורה, ושהרישום בפרוטוקול אינו משקף נאמנה את דברי המערערת, שכן עברית אינה שפת אמה. 4. **בקשה להחזרת הדיון לוועדה:** על בסיס הטענות הנ"ל, המערערת ביקשה להחזיר את עניינה לוועדה לקביעת אחוזי נכות בהתאם להלכה הפסוקה. **טענות המשיב (המוסד לביטוח לאומי):** 1. **הבחנה בין הכרה בתאונה להכרה במחלת מקצוע:** נטען כי ההכרה כאן היא בעקבות תאונה, ולא מחלת מקצוע לפי סעיף 84(א) לחוק הביטוח הלאומי. משמעות ההכרה אינה בהכרח קיום טנטון תמידי. 2. **ניתוח ממצאי הוועדה:** המשיב הצביע על כך שהוועדה התבססה על תיאור הטנטון של המערערת (שאינו תמידי), על בדיקות קליניות ושמיעה תקינות, ועל מבחן מאפייני הטנטון שלא תמכו בטנטון כרוני. 3. **פרשנות סעיף 72(ד):** נטען כי הכותרת של סעיף 72(ד) (לגבי ליקויי שמיעה וטנטון) דורשת עקומת שמיעה אופיינית, ואין בכך כדי לסתור את ההכרה של פקיד התביעות. 4. **סמכות הוועדה:** המשיב הדגיש כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הן בסמכותה הבלעדית של הוועדה הרפואית. **החלטת בית הדין והנימוקים:** בית הדין קיבל את הערעור בחלקו. 1. **דחיית טענת המערערת לגבי "טנטון תמידי":** בית הדין קבע כי המקרה **אינו** עונה על התנאים של פרשות חמיס ומור. בפסקי דין אלה, ההכרה של פקיד התביעות הייתה ב"טנטון תמידי" כתוצאה מחשיפה לרעש תעסוקתי (מחלת מקצוע לפי סעיף 84א לחוק). במקרה דנן, ההכרה של פקיד התביעות הייתה ב"טנטון" כללי כתוצאה מתאונת דרכים, ולא נאמר במפורש "טנטון תמידי". לכן, **ההבחנה העקרונית** היא שההלכות בפסקי דין אלה, הדנות בקשר הסיבתי בין טנטון תמידי לחשיפה לרעש, אינן רלוונטיות ישירות למקרה של פגיעת תאונה. 2. **קבלת הערעור לגבי חוסר בהירות ונימוק:** בית הדין מצא כי החלטת הוועדה **אינה מנומקת באופן מספק**, וזאת מכמה סיבות: * **פרשנות סעיף 72(4)(ד)II:** בית הדין הדגיש כי לצורך יישום סעיף זה, **לא נדרשת הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור**, אלא רק "עקומת שמיעה אופיינית". קביעת הוועדה כי "בדיקות השמיעה תקינות ולכן אין מקור פיזיולוגי המסביר את התלונה" עשויה להיות שגויה, אם היא מסתמכת על שמיעת תדירויות הדיבור בלבד. * **אי-בהירות בתיאור הטנטון:** בית הדין הצביע על סתירה לכאורה בתיאור המערערת כפי שנרשם בפרוטוקול: "מתארת כי מרגישה צפצוף באזנים כל הזמן יותר בזמן שקט ברעש חזק הצפצוף נמשך ואינו נמשך". בית הדין פירש זאת כתיאור של טנטון "כל הזמן" כאשר העוצמה משתנה, ולא כטנטון שאינו תמידי. * **חבלה בראש:** בית הדין העלה שאלה לגבי משקל שיש לתת לחבלה שתיארתי המערערת בראשה, והאם הוועדה התייחסה לכך כגורם אפשרי לטנטון. * **שפת האם:** בית הדין התייחס, אם כי לא באופן מכריע, לטענת המערערת כי הקלטת דבריה אינה משקפת את שאמרה באופן מלא, כיוון שעברית אינה שפת אמה. 3. **החלטה:** * **החזרת הדיון לוועדה:** בית הדין הורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה (באותו הרכב) על מנת שתשקול מחדש את החלטתה בעניין הטנטון. * **הנחיות לוועדה:** הוועדה הונחתה לשים לב לכך שסעיף 72(4)(ד)II אינו דורש הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור, להתייחס לתיאור המלא של המערערת את הטנטון (בהתחשב בהקלטת הדיון), ולהתייחס לטענת החבלה בראשה. * **חובת נימוק ברור:** הוועדה נדרשה לתת החלטה ברורה ומנומקת. * **זכות טיעון:** המערערת ובא כוחה יקבלו הזדמנות לטעון בפני הוועדה. 4. **הוצאות:** המשיב חויב בתשלום הוצאות למערערת בסך 2,500 ₪. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הבחנה בין הכרה בתאונה להכרה במחלת מקצוע (רעש):** פסק הדין מבהיר את ההבדל המשפטי והמהותי בין הכרה בנזק כתוצאה מתאונה לבין הכרה כתוצאה מחשיפה לרעש תעסוקתי (סעיף 84א לחוק). הלכות הנוגעות לטנטון תמידי כתוצאה מחשיפה לרעש אינן חלות באופן אוטומטי על טנטון כתוצאה מתאונה. * **פרשנות סעיפי ליקוי:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של פרשנות מדויקת של סעיפי הליקוי בתוספת לתקנות. במקרה זה, הודגש כי סעיף 72(4)(ד)II אינו מחייב פגיעה בשמיעת תדירויות דיבור, אלא "עקומת שמיעה אופיינית" בלבד. זוהי הבהרה משפטית חשובה לשימוש בוועדות רפואיות. * **חובת נימוק והבהרת הפרוטוקול:** בית הדין שב ומדגיש את חובת הוועדות הרפואיות לנמק את החלטותיהן באופן ברור ומלא. במקרה זה, נמצא כי הרישום בפרוטוקול היה לא ברור, וכי תיאור המערערת עצמה לא תורגם כראוי, מה שפגע ביכולת הוועדה להגיע למסקנה מושכלת. * **התייחסות לחבלה בראש כגורם אפשרי:** בית הדין מעלה לדיון את האפשרות שחבלה בראש, כתוצאה מהתאונה, עשויה להיות גורם רלוונטי לטנטון, ומצביע על כך שהוועדה לא התייחסה לכך באופן ברור. * **חובת מתן זכות טיעון:** בית הדין הדגיש את זכותה של המערערת להישמע בפני הוועדה, במיוחד לאור אי-הבהירות בפרוטוקול. **לסיכום,** פסק הדין מדגיש את הצורך בהבחנה משפטית מדויקת בין סוגי פגיעות שונים, מחייב את הוועדות הרפואיות לפרשנות מדוקדקת של הסעיפים הרלוונטיים, ומעניק משקל רב לחובת הנימוק הברור וההוגן, וכן לזכות הטיעון של הנפגע. הפסיקה משמשת כאסמכתא לכך שגם לאחר הכרת פקיד התביעות, הוועדה הרפואית צריכה לבצע בחינה מקצועית ומנומקת, תוך התייחסות לכלל הנתונים הרלוונטיים.