בג"צ 4853/20

תקציר

החלטת הרוב של השופט מזוז והשופט קרא מבטלת את הוראת המפקד הצבאי להרוס את בית משפחתו של מחבל שהשליך לבנה שהרגה חייל. במקום זאת, הם קובעים כי למפקד הצבאי יש סמכות לאטום את החדר שבו התגורר העבריין. לטענתם, הפסיקה הנוכחית, המאשרת הריסת בתים כאמצעי הרתעה, אינה נותנת מענה הולם לפגיעה הקשה בזכויותיהם של בני משפחה שלא ביצעו כל פשע. הם מדגישים כי ענישה קולקטיבית אינה מקובלת וכי הסנקציה צריכה להיות מופנית אך ורק כלפי העבריין. השופט וילנר, בהתנגדותו, יאשר את צו ההריסה. לטענתם, הפסיקה הנוכחית נותנת מענה הולם לסוגיות שהועלו וכי החלטת המפקד הצבאי להרוס את הבית הייתה מענה מידתי. השופט וילנר מדגיש את הצורך לכבד את התקדים ואת החשיבות המערכתית של יציבות בעקרונות המשפט, במיוחד בעת טרור. לטענתם, הוכח ערך ההרתעה של הריסת בתים וכי הקשר בין הפשע לבין הבית מצדיק את הצו. החלטת הרוב, המבטלת את צו ההריסה ומתירה את אטימת חדרו של מבצע ההריסה, מייצגת גישה מצמצמת יותר לשימוש בהריסת בתים כאמצעי נגד טרור. החלטה זו ממחישה את נכונותו של בית המשפט להתערב כאשר זכויותיהם של בני משפחה חפים מפשע עומדות על כף המאזניים, הגם שהם מכירים במצב הביטחוני הקשה ובצורך בהרתעה אפקטיבית.