ת"א 44510-11-10

תקציר

בית המשפט דוחה את התביעה נגד הנתבעים, וקובע כי השיקים שניתנו להם ללא נפרע מוגדר הושלמו שלא כהלכה. על פי חוקי השליחים הכלליים ופקודת השטרות, הסיכון לחריגה מהרישיון נופל על המחזיק והשליח. מאחר שהתובע אינו מחזיק ראוי, הנתבע - מושך השיקים - אינו חב כלפיהם. בית המשפט מקבל את טענת הנתבעים כי ניתנה להם רשות למלא את שם המוטב רק עבור ספקי טובין ושירותים ולא עבור צד שלישי כלשהו. טענת התובעת כי הנתבע יצר מצג אובייקטיבי של הרשאה לצדדים שלישיים נדחית, שכן התובע היה מודע לכך שהשיקים הוצאו "למוטב בלבד" והיה עליו לנקוט משנה זהירות. זאת ועוד, מצג השווא של התובע כספק מהווה חוסר תום לב, אשר יחד עם היותם של השיקים לא שלמים על פי מראית עין, משמעותו היא כי התובע אינו יכול להיחשב כמחזיק ראוי. לפיכך התובע אינו זכאי לפיצויים, והתביעה נגד הנתבע נדחית. בית המשפט מורה לתובע להחזיר לנתבע את הוצאותיו, לרבות שכר טרחת עדים ושכר טרחת עורך דין.