רע"א 7497/20

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת רשות ערעור, שנדחתה בסופו של דבר ללא הערות. בית המשפט אישר כי יש לו שיקול דעת לדחות על הסף או להעביר תביעות אם הן חורגות מסמכותו המהותית, אך הדגיש כי דחיות כאלה הן נדירות ומתאימות רק במקרים חריגים שבהם התביעה אינה יכולה להביא סעד גם אם הוכחה. במקרה זה, בית הדין לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות פיטורים כאלה. הסוגיה המרכזית הייתה האם לבית משפט אזרחי יש סמכות לדון בתביעה להשבת כספים שנגבו לכאורה ביתר על ידי עירייה, בסך כולל של 19.8 מיליון שקל. בית משפט קמא קבע, כי עיקר הטענות בתיק לא התמקדו בחוקיות התקנון עצמו אלא בסבירות התעריפים וביישום התקנון, ומשמעות הדבר היא שלבית המשפט האזרחי נותרה סמכות. המושג "תקיפה עקיפה" במשפט הישראלי מאפשר לבתי המשפט האזרחיים להכריע בסוגיות שבדרך כלל נמצאות מחוץ לתחום שיפוטם, אם הן רלוונטיות למקרה הנדון. בית המשפט החליט כי יתייחס לסוגיית הסבירות במהלך ההליך ולא ידחה אותה על הסף. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי תחולתו של פסק דין אל-פארח, המנחה את קדימות ההליכים המינהליים, אינה חלה כאן, שכן עיקר עיסוקה לא היה בערעור על תוקפו המשפטי של התקנון אלא בסוגיות יישום ספציפיות לתובע. אושרה האפשרות לתבוע השבה בבית משפט אזרחי כאשר לא ערערו על הבסיס החקיקתי לאישום. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ללא תגובה של ביג וללא צו להוצאות.