בע"מ 3204/19

תקציר

הבקשה בפני בית המשפט מבקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה בדרך של בוררות. המבקש טוען כי קיימת סתירה בין סעיף 38 לחוק הבוררות לבין סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה. בית המשפט מכיר בכך שאמנם רשות ערעור על החלטת בית המשפט בעניין בוררות אפשרית, אך היא ניתנת רק בנסיבות חריגות. נסיבות אלה הן כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מהאינטרסים של הצדדים המעורבים, או כאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות. אמות המידה להתערבות מצומצמות עוד יותר כאשר בקשת רשות הערעור היא למעשה "גלגול רביעי" של תיק שכבר הוכרע בבוררות, אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ונבחן על ידי בית המשפט המחוזי. במקרה זה, בית המשפט מוצא כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים להתערבות. המבקש מנסה למסגר את בקשתו כמעוררת עניין עקרוני, אך בית המשפט קובע כי אין מדובר במקרה חריג שכזה. זאת ועוד, טענות המבקש כנגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אינן משכנעות, במיוחד נוכח הרף הגבוה להתערבות בענייני בוררות. בית המשפט מדגיש כי הכלל הוא כי לצדדים להליכי בוררות אין זכות ערעור אוטומטית. במקום זאת, ניתנת להם רשות ערעור רק בנסיבות חריגות, שאינן קיימות במקרה זה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.