עמ"נ 24907-10-21

תקציר

הערר, שביקש מבית המשפט להתערב בהחלטת ועדת הערר על סיווג מעמד הארנונה של המערער, נדחה. השופט הדגיש את היקפה המצומצם של התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטות הרשות, ובפרט בכל הנוגע לממצאים עובדתיים, המוצדקים רק במקרים חריגים. החלטת ועדת הערר הייתה מנומקת היטב, יסודית ומבוססת על הראיות ומהימנות העדים. הוועדה בחנה בקפידה את כל המסמכים והעדויות כדי להבין את פעילותו של המערער במלואה. לא נפלו פגמים פרוצדורליים, והשופטת הסכימה עם ניתוח הראיות על ידי הוועדה, לרבות דוחות כספיים ומסמכי עובדים. קביעת הוועדה כי רכושה של המערערת לא עסק בעיקר בייצור תוכנה הייתה סבירה והתבססה על הפסיקה הרלוונטית. על פי צו הארנונה של עיריית תל אביב, בתי תוכנה מוגדרים כעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה, והוועדה יישמה נכונה את התנאים המצטברים ואת מבחני העזר. השופט הדגיש כי מסקנות הוועדה במבחנים המהותיים והניגודיים היו סבירות ונתמכו בתקדימים. פעילותה של המערערת, שהתאפיינה במכירת רישיונות או גביית דמי מנוי בגין השימוש בפלטפורמה שלה, לא היוותה הפקת תוכנה המיועדת למכירה. השופט הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר, שכן היא התבססה על בירור עובדתי יסודי ופעלה על פי פסיקה מבוססת. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.