ע"א 22126-05-15

תקציר

השופט האריך את ממצאיו של בית משפט קמא ואימץ את מסקנותיו, ולא מצא עילה להתערב בהחלטותיו. המערערת, שחשה שנעשה לה עוול בשל ניסיונה בצה"ל, הגישה תביעות רבות כנגד גורמים שונים המעורבים בשירותה, לרבות תביעה אחת נגד המשיב, הכפוף לה. הערעור נדחה מאחר שהשופט לא מצא טעם לדחות את ממצאי בית משפט קמא, שתמכו במסקנותיו המשפטיות, ולא מצא כל טעות משפטית בפסק הדין. השופטת הגדירה את ניסיונותיה החוזרים ונשנים של המערערת להתדיין בטענותיה כבלתי מוצדקים, והדגישה כי על בעלי הדין לדעת מתי לקבל את פסקי הדין. ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות של בית משפט קמא לא נפגעו, שכן הם התבססו על תשתית עובדתית מוצקה ועל התרשמותם הישירה של העדים. השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי דברי המשיב חוסים תחת סעיפים 13(9), 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע, לעניין הגנות האמת ותום הלב. טענותיה של המערערת בדבר קשירת קשר ומניפולציה נדחו בשל חוסר ראיות, וכן נדחו טענותיה בדבר חוסר תום הלב של המשיב ועיון במסמכים שנכתבו לאחר הפרסום. השופט הגיע למסקנה כי הערעור אינו מוצדק, והורה למערער לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 9,000 ₪.