תמ"ש 2132-06-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך רכושי בין גבר ליורשי אשתו הידועה בציבור המנוחה. בני הזוג חיו יחד כ-40 שנה, תחילה כידועים בציבור ולאחר מכן כבני זוג נשואים. הגבר טען כי הם התכוונו לחלוק ברכושם ובנכסיהם שצברו במהלך חייהם המשותפים, ואילו יורשי האישה טענו כי אין כוונה כזו וכי הרכוש צריך לעבור לעיזבון האישה. השופטת פתחה בבחינת הסכם כתוב בין בני הזוג, וציינה כי הוא אינו מהווה הסכם ממון ואינו שולל את זכויותיו של התובע בחלקו בדירה. ההסכם התווה בעיקר את מעמדם של בני הזוג ואת התחייבויותיהם ההדדיות זה כלפי זו, אך לא כלל הוראות כלשהן בנוגע להסדרי רכושם. השופטת פירשה את תכלית ההסכם כהצהרתית, במטרה לבסס את מעמדם כידועים בציבור וליהנות מהזכויות הנלוות, מה גם שלא יכלו להינשא כדין באותה עת. באשר לתקופת נישואיהם הידועים בציבור (1979-2010), קבע השופט כי בני הזוג התכוונו לחלוק ברכושם. זאת, בהתבסס על אופי מערכת היחסים ביניהם, משך חייהם המשותפים והתנהלותם הכלכלית המשותפת. בנוסף, הדירה שנרכשה בתקופה זו נחשבה לרכוש משותף, למרות שהייתה רשומה על שם האישה בלבד, בשל ההפרשות המשותפות למשכנתא והכוונה הכללית של בני הזוג לחלוק. לגבי תקופת נישואיהם (2010-2020) החילה השופטת את חוק יחסי ממון, הקובע ברירת מחדל לחלוקה שווה של נכסים בעת פירוקם, אלא אם צוין אחרת. השופט לא מצא סיבה לסטות מחלוקה שוויונית זו, ובכך חיזק את רעיון הכוונות המשותפות. השופט פסק גם לגבי הזכויות בשני חשבונות בנק, אחד משותף ואחד על שם האישה בלבד. החשבון המשותף נחשב לרכוש משותף, ואילו החשבון על שם האישה נחשב גם הוא כנכס משותף בשל היעדר ראיות התומכות בטענת היורשים כי הוא מייצג רכוש נפרד. יתר על כן, השופט פירש את צוואתה של האישה, ואישר כי היא הקצתה את כל רכושה, כולל חשבונות הבנק, לילדיה. השופט הסתמך על עקרון קיום רצונו של המנוח ופירש את לשון הצוואה כ"סעיף סל", לרבות כספים וזכויות אחרות שלא הוזכרו במפורש. לסיכום, הורתה השופטת על איזון הדדי בין זכויות וחובות שנצברו במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג. הדירה הוכרזה כרכוש משותף והבעלות בה תפורק, כאשר התמורה תחולק שווה בשווה בין התובע ליורשי האישה. גם הכספים בחשבונות הבנק היו אמורים להתחלק שווה בשווה. השופט דחה גם את ההתנגדות לצוואת האישה, ואישר את תוקפה של הצוואה. לבסוף, לא נפסקו עלויות לאף אחד מהצדדים, בהתחשב בהצלחה החלקית של שני הצדדים וברצון להימנע מהסלמת המתיחות.