רע"א 1067/04

תקציר

פסק הדין מתמקד בסיבוכים המתעוררים כאשר בעל תפקיד שיפוטי משמש הן כרשם והן כשופט בפועל, המכונים מינוי כפול או שופט-רשם. תפקיד כפול זה עלול להוביל לחוסר עקביות פרוצדורלית, כפי שהודגם במקרה הנדון. ראשיתו של התיק לפני למעלה מעשור, כאשר המבקש הגיש בקשה למתן פסק דין מקוצר מבלי שהמשיב התגונן, וכתוצאה מכך ניתן פסק דין נגד המשיב. שנים לאחר מכן פעל המשיב לביטול פסק הדין. במהלך ההליך, רשמים ושופטים שונים טיפלו בתיק, מה שהוביל לבלבול בשאלה באיזו דרך פרוצדורלית יש ללכת לערעורים. הרשם שפירא, שפעל בתחילה כרשם, סיים את ההליכים כשופט, אם כי לא נמסרה הודעה רשמית על שינוי זה בתפקיד לצדדים המעורבים. המבקש, שלא היה אחראי לחריגות פרוצדורליות אלה, ערער על החלטת הביטול לערכאה גבוהה יותר. פסק הדין מכיר באי-סדרים הפרוצדורליים ומדגיש כי אף בעל דין לא צריך לסבול בשל טעויות פרוצדורליות כאלה של בית המשפט. נפסק כי צדק המבקש בבקשתו לערער, ונקבע כי כל אחת מהגישות – ערעור לבית המשפט המחוזי או בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון – יכולה להיות תקפה בשל אי סדרים אלה. עם זאת, מטעמי עקביות ואחידות בפעילות בית המשפט, החליט בית המשפט שלא להתערב, ודחה את הערעור תוך מתן עשרה ימים למבקש להגיש ערעור מחדש בבית המשפט המחוזי. ההחלטה מדגישה את הצורך לשמור על אחידות פרוצדורלית בין בתי המשפט ולהימנע מפגיעה בבעלי דין עקב תקלות מנהליות. בית המשפט לא הקצה הוצאות כלשהן הקשורות לערעור, במטרה לשמור על הגינות נוכח המורכבות השיפוטית העומדת על הפרק.