ע"א 1242/04

תקציר

פסק דינה של ערכאת הערעור מתייחס בעיקרו לערעורם של המערערים על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ומאשר מחדש את העיקרון לפיו ערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאים אלה, אלא אם כן נסיבות חריגות מצדיקות זאת. במקרה דנן, המערערים לא הוכיחו עילה מספקת לחריגה מכלל זה. המערערים טענו, כי על פי הסכם קומבינציה, הם זכאים להחזר הוצאות פיתוח שהיו חייבות במקור שמש הדר. עם זאת, בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי למערערים לא היו ראיות מספיקות לתבוע זכויות אלה מהמשיבים. בית המשפט ציין כי למרות שהמערערים רכשו זכויות באמצעות מניות, הם לא הצליחו לבסס זהות עם שמש הדר, ואף לא הוכיחו את המחאת הזכויות לגביית חובות. יתר על כן, המערערים לא הצליחו לאשש את טענתם כי התחייבויותיהם החוזיות משתרעות גם על שלב מוקדם יותר של הבנייה. באשר להוצאותיהם הנטענות בגין בית כנסת וקרקע משותפת, לא עלה בידי המערערים להוכיח כראוי את נחיצותן, סבירותן והקשרן של הוצאות אלה. הסתמכותם על אוסף קבלות חסרה את העומק הראייתי הנדרש, שכן חסרו חוות דעת מומחים ועדויות מפורטות. בית המשפט דחה גם את ניסיונם של המערערים לתבוע דמי ניהול בשל היעדר הסכם חוזי או נוהג מקובל לתמיכה בזכאות זו. לבסוף, דחו השופטים את טענות המערערים לפיצוי בגין הסכם מימון, נוכח כישלונם לבסס את תביעותיהם להשבת רכוש. משכך, אישר בית המשפט לערעורים את החלטות בית משפט קמא, דחה את טענות המערערים מכל הבחינות, והורה להם לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.