סע"ש 9961-02-14

תקציר

פסק הדין מקבל את הבקשה ממספר שיקולים. ראשית, אין חולק כי המבקש, עובד, לא זכה לשימוע לפני סיום חוזהו, דבר המהווה פגיעה בצדק הטבעי וזכות יסוד במערכת המשפט. חובת השימוע חלה גם כאשר העובד מודע לסיום חוזהו. זאת ועוד, טענת המשיב כי המבקש ביצע עבירות משמעת אינה מבוססת ונראית כאמתלה. גם המשיבה, שהיא רשות ציבורית, לא פעלה בהתאם לחוקי העבודה ולהסכמים הקיבוציים. המבקש, שעבד כמדריך, פוטר לכאורה בשל פעילותו הארגונית מטעם המדריכים, האסורה לפי סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים. הליך הפיטורים של הרשות לא פעל בהתאם להוראות המפורטות בהסכם הקיבוצי, המחייב הסכמה של נציגות העובדים, הודעה בכתב, הזדמנות לעובד להציג טענות ומשא ומתן בתום לב. בנוסף, העסקתם של עובדים בחוזים מיוחדים כעובדים זמניים לתקופות בלתי מוגבלות אינה מקובלת ופוגעת ביכולתו של הארגון לפעול ביעילות. בית הדין מוצא כי פיטוריו של המבקש היו שלא כדין והונעו מפעילותו הארגונית. לפיכך, הבקשה מתקבלת. המשיב חויב לשלם למבקש 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-1,000 ₪ הוצאות משפט ועליו להציע למבקש שימוע. הצדדים מונחים להגיש את הגנתם בתוך פרק זמן מוגדר, כאשר הדיון בתיק יתקיים ביום 1.4.2014 ומועד ההוכחות נקבע ליום 23.6.2014. ההחלטה נתונה לערעור מול הרשות ובית הדין הארצי לעבודה.