עמ"נ 24543-01-18

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פיצוי בגין ירידת ערך הדירות שנגרמה כתוצאה ממגדל מגורים חדש ורב קומות שחסם את הנוף הנשקף מבניינים סמוכים. בית המשפט החליט לקבל את הערעור ולהפוך את החלטת ועדת הערר. חוות הדעת של השמאי המייעץ, שפירט את ההשלכות הכספיות של הבנייה החדשה על הדירות שנפגעו, נמצאה סבירה והייתה צריכה להתקבל על ידי ועדת הערר. על פי הערכת השמאי, המגדל גרם לירידת ערך שנעה בין 2.87% ל-4.31% לכל דירה, בהיקף של 58,800 שקל עד 106,700 שקל לדירה, פגיעה בלתי סבירה המצדיקה פיצוי. בעוד ועדת הערר נימקה את החלטתה לדחות את ההמלצות בדבר אי תחולת המחקר של אודישה, בית המשפט טען כי פרשנותה של הוועדה צרה מדי. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי שמאות מקרקעין אינה מדע מדויק ותמיד מעורבת רמה מסוימת של שיקול דעת מקצועי. לפיכך, השימוש שעשה השמאי המייעץ במקדמים לצורך התאמת המחקר לנסיבות הספציפיות היה ראוי. באשר לפגיעה בפרטיות, בית המשפט לא מצא עילה לפיצוי, שכן המרחק בין המגדל לדירות הנפגעות לא איפשר פגיעה אמיתית בפרטיות. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי הוועדה המקומית לא עמדה בתנאים לפטור מפיצויים לפי סעיף 200 לחוק, שכן הפגיעה אינה סבירה ולא יהיה זה בלתי צודק לשלם פיצויים למערערים. משכך, התקבל הערעור, ובקשת המערערים לפיצוי בסכומים הנקובים על ידי השמאי המייעץ נדחתה. כל משיב חויב לשאת בהוצאות המערערים, בסך כולל של 18,000 ₪.