ע"א 634/88

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים. המשיב, שנפגעה בתאונה בהיותה בת 11, תבע את המערערים לפיצויים. בית המשפט המחוזי מינה מומחה רפואי אשר קבע כי למשיבה לא הייתה נכות לצמיתות אלא הפרעה תפקודית קבועה קלה בפרק כף ידה הימנית, אשר לא תפגע באופן משמעותי בכושר השתכרותה במקצוע שאינו עבודת כפיים. בית המשפט המחוזי פסק למשיב 18,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי לפסוק פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות עתידי צריכה לעמוד בעינה, שכן למשיבה מגבלה קבועה שיש בה כדי להשפיע על בחירת מקצועה. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי הסכום שנפסק היה גבוה מדי. בהתחשב ברמת הנכות הנמוכה, החליט בית המשפט כי סכום פיצוי סביר יותר יעמוד על 6,000 שקל במקום 18,000 שקל. בית המשפט הדגיש כי התערבות הערעור במקרים כאלה מוצדקת כאשר קיימת סטייה משמעותית מאומדן פיצוי סביר. יתר חלקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נותרו בעינם, והמשיב חויב לשלם למערערים הוצאות בסך 3,000 ₪. השופט אור נתן את פסק הדין, והשופטים לוין ונתניהו הסכימו עמו.