ע"פ 4443/10

תקציר

פסק הדין מתייחס לגבר שהורשע בתקיפת צעירה וערער על ההחלטה. האירוע התרחש כאשר המערער הרים את המתלוננת, שהייתה במצב של חוסר הכרה או הכרה חלקית עקב צריכת אלכוהול, ולקח אותה לחניון שם ביצע בה מעשים מיניים. עד הראייה המרכזי לאירוע היה סטודנט שהתקשר למשטרה והעיד על האירוע. המערער טען כי התלמיד אינו אמין בשל כתב האישום שהוגש נגדו בגין מעשים דומים שנים לאחר מכן, וכי המתלוננת הסכימה למפגש. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו ומצא את עדותו של התלמיד אמינה, שכן היא נתמכה בראיות אחרות ובדברי המערער עצמו. השופט דחה גם את הטענה כי יש לבטל את כתב האישום על סמך אכיפה בררנית, שכן ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד אדם נוסף המעורב בפרשה מוקדם יותר באותו ערב נבעה מחוסר ראיות. באשר לטענה בדבר ניצול מצבה של המתלוננת, קבע השופט כי המערערת הייתה מודעת למצב של חוסר הכרה או הכרה חלקית וניצלה זאת, כך שהמעשה נעשה שלא בהסכמה. בכך הרשיע בית המשפט את המערער במעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, נסיבות 345(א)(4). השופטת התייחסה גם למסגרת הנורמטיבית ולפסיקה קודמת הנוגעת לניצול מצבה של הקורבן, והדגישה כי הסכמה חייבת להינתן באופן חופשי בכל מפגש מיני וכי התנהגותו של המערער חמורה ביותר. המערער העלה גם את טענת השכרות כהגנה, אך השופט דחה אותה מאחר שלא הועלתה במהלך המשפט ולא הובאו ראיות התומכות בה. לבסוף, התייחס השופט לגזר הדין ודחה את הערעור על העונש של שנתיים וחצי מאסר, למרות טענת הצדק המהותית של המערער. השופטת ארבל הסכימה עם פסק דינו של השופט עמית, ואילו השופט מלצר הסכים גם הוא עם ההרשעה אך הציע עונש מופחת של 18 חודשי מאסר.