ו"ע 1011/05

תקציר

הערעור מערער על החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר לדחות בקשה של המועצה לייצור ושיווק צמחים – תעשיית פירות הדר להאריך את תוקפו של ייעוד המקור "יפו". הכינוי נרשם לראשונה בשנת 1968, ובו צוינו "תפוחי זהב שמוטי, תפוחים זהובים כהים, תת-זנים של מארש ללא דגנים, לימונים חמוצים" כמוצרים. המועצה ביקשה להאריך את תוקפו של הייעוד פעמיים, ב-1976 וב-1990. החלטת הרשם נשענת על שתי טענות עיקריות: ראשית, המועצה התירה שיווק פירות הדר שגדלו בדרום אפריקה תחת המותג "יפו", ושנית, המועצה נתנה אישור לחברת יוגורט בהולנד להשתמש בשם "יפו". הרשם טען כי משמעות פעולות אלה היא שהשם "יפו" אינו משמש עוד ככינוי מקור כהגדרתו בחוק הגנה על שמות מקור וסיווגים גיאוגרפיים. ציון מקור מציין כי מקורו ואיכויותיו של מוצר נובעים בעיקר מאופיו, האקלים והאנשים של הסביבה הגיאוגרפית. עוד טען הרשם כי פעולות המועצה סותרות את תכלית החוק, גורמות לבלבול צרכני ואינן מקיימות את הקשר הנדרש בין המוצר לשם מוצאו. השופטת מ' שידלובסקי-אור, בדעת הרוב, קיבלה את הערעור והדגישה כי אין בפעולות המועצה כדי להצדיק את מחיקת השם "יפו" ממרשם כינויי המקור הישראלי. השופטת הסבירה כי עצם השימוש בכינוי מקור למוצרים שונים במדינות שמחוץ להסדר ליסבון – המגן על ייעוד המקור – אינו סותר את הזכות לרשום את ייעוד המקור. עוד ציינה השופטת כי פירות ההדר הגדלים בדרום אפריקה שונים מאלה שבישראל, למרות טענות המועצה לדמיון ביניהם. לפיכך, התנאים לרישום ייעוד המקור נותרו ללא שינוי. כתוצאה מכך, החלטת הרוב הייתה להאריך את תוקפו של הייעוד המקורי לבקשת המועצה. עו"ד אליצור דיבון, בהסכמת הרוב, הדגיש כי השם "יפו" ניתן לפירות הדר ישראליים בשל שמם הטוב והתכונות המיוחדות המיוחסות לארץ ישראל. דיבון הוסיף כי התנהלות המועצה, אף שהיא מוטלת בספק, אינה מצדיקה את מחיקת הייעוד מהמרשם. עו"ד ירון שיף, בדעה חולקת, היה דוחה את הערעור ומסכים עם החלטת הרשם. שיף הדגיש כי טענות המועצה עצמה בדבר הדמיון בין פירות ההדר הגדלים בדרום אפריקה לפירות בישראל ניתקו את הקשר הנדרש בין האזור הגיאוגרפי לבין מאפייניו הייחודיים של המוצר. לדברי שיף, פעולות המועצה פגעו במוניטין של הכינוי "יפו" ככינוי מקור.