רע"א 56252-02-12

תקציר

המבקשת ביקשה לערער על החלטה המאפשרת למשיבה לתקן את תצהיר העד העיקרי שלה ולהגיש תצהירים נוספים בדיון מאוחד. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה. ההכחשה התבססה על כמה סיבות. ראשית, ההחלטה ראתה בצו הבאת ראיות, הנזכר במפורש בצו בתי המשפט, התשס"ט-2009, סוג של החלטה שלא תינתן רשות ערעור. שנית, אופייה של ההחלטה היה נתון לשיקול דעתו של בית משפט קמא, והתערבותה של ערכאת הערעור הייתה נדירה במקרים כאלה. ההחלטה לתקן ולאפשר תצהירים נוספים הייתה החלטה פרוצדורלית, והמבקשת יכלה להעלות את השגותיה לאחר מתן פסק הדין. שלישית, המבקשת לא הציגה את תצהיריה המלאים בשל מחדל, שניתן לתקנו על ידי התרת התיקון ולא הצדיק התערבות בערעור. יתר על כן, פיצול ההתדיינות וערעור על החלטות ביניים אינו מומלץ, שכן התמונה הכוללת מתבהרת רק לאחר פסק הדין. המבקשת תוכל לערער על הקביעה לאחר פסק הדין הסופי מבלי לפגוע בזכויותיה. מכאן, שלא היה טעם מיוחד לסטות מן הכלל, והבקשה נדחתה מבלי להיזקק למשיבים.