תא"מ 2050-02-19

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים בתביעת לשון הרע. נקבע כי חלק מהפרסומים המדוברים אינם מהווים לשון הרע שכן הם נופלים בגדר ביקורת הצרכן, המוגנת בחופש הביטוי. אלה כוללים את הפרסומים הראשון, השני, השלישי, החמישי והשישי, שנעשו בדרך כלל בדף הפייסבוק של החברה ונמצאו סבירים ובלשון נקייה. אלא שהפרסום הרביעי, שייחס לחברה גניבה וניצול, חצה את הגבול ללשון הרע. פרסום זה, שהתייחס לניצול לכאורה של חסר ישע על ידי החברה, נמצא מופרז וחסר תום לב, שכן הוא הציג אפיון בלתי סביר של פעולות החברה. באשר לטענת האמת בפרסום, קבע בית המשפט כי הנתבע היה מודע לתנאי השירות ולא עמד בהתחייבויותיו. לפיכך, תביעתו להחזר נדחית. בגין הפרסום הרביעי פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 8,000 ₪, ללא הוכחת נזק, בהתחשב באופי הפרסום ובנסיבות הסובבות אותו. לפיכך, התביעה בת"א 2050-02-19 נדחית, ואילו התביעה בת"א 54779-03-19 מתקבלת בחלקה. הנתבע חויב לשלם לתובע 8,000 ₪, בצירוף 1,759 ₪ הוצאות משפט ו-5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.