ת"א 16144-01-18

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה נגד עו"ד, הנתבע 1, מר אליהו סויסה, ונגד בנק, הנתבע 3, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, על ידי שני תובעים, לורו דוד בטיטו ועיזבון אביו, בעקבות טענות למעילה בכספי לקוחות והפרת חובות. על פי החשד, עורך הדין לא ניהל משא ומתן בכתב על הסכם שכר טרחה, גזל כספים שנועדו לתשלום מסים וסיפק שירותים משפטיים רשלניים. עם זאת, השופטת דוחה את הטענות נגד הבנק וקובעת כי הוא מילא את חובת הזהירות שלו כלפי התובעים. השופט מקבל את התביעה נגד עורך הדין, עו"ד סויסה, ומורה לו להשיב לתובעים 685,327 שקל בתוספת ריבית והוצאות משפט. סכום זה כולל 650,000 ₪ מתוך שיק המיועד לתשלומי מס ושכר טרחת עורך דין, אותו הפקיד עו"ד סויסה בחשבונו הפרטי, וסכומים נוספים בגין קנסות והפרשים ששולמו בגין מס רכישה. השופט רואה בחומרה את התנהלותו של עו"ד סויסה ומגנה את הימנעותו ממתן שירות מקצועי ואמין ללקוחו. המפתח לפסק הדין הוא היעדר הסכם שכר טרחה כתוב, שלטענת עו"ד סויסה היה מיותר בשל יחסי אמון עם לקוחו. השופט חולק על כך, ומוצא את טענות עורך הדין בלתי נתמכות ובלתי משכנעות. בנוסף, טענות עורך הדין בדבר ניהול מו"מ לרכישת בית נדחות כשקריות, כאשר השופט מקבל את גרסת התובעים לאירועים. לדברי השופט, מעשיו של עורך הדין לא היו מוצדקים ונועדו להצדיק מעילה בכספי לקוחות. לגבי הבנק קובע השופט כי מילא את חובותיו כלפי התובעים, למרות אזהרות מפני שיטות לא קונבנציונליות לתשלום מסים. התובעים, שהבינו את מטרת הצ'ק, התעקשו להנפיק אותו בהוראת עורך הדין, והבנק נענה לדרישותיהם. השופט מציין כי פעולות הבנק היו סבירות בנסיבות העניין. לפיכך, התביעה נגד עו"ד סויסה מתקבלת, ואילו התביעה נגד הבנק נדחית, יחד עם הודעת הצד השלישי. עו"ד סויסה חויב לשלם לתובעים 800,819 ₪, כולל הסכום הנתבע והוצאות משפט. התובעים, מצדם, ישלמו לבנק 46,800 שקל כהוצאות משפט.