ת"א 35893-08-22

תקציר

השופט קבע כי התביעה האזרחית התיישנה על הסף. התובעת לא הוכיחה כי סעיפים 7 ו-9 לחוק ההתיישנות חלים במקרה זה. ראשית, המסמכים שהוצגו על ידי התובעת כראיה, לרבות סיכום פרוטוקול המשא ומתן ומכתבים בין עורכי הדין של הצדדים, לא היו חד משמעיים ולא עלו כדי הודאה באחריות מצד הנתבעת. מסמכים אלה לא היו אמינים דיים, שכן מחבריהם לא הובאו להעיד בבית המשפט. בנוסף, המשא ומתן התקיים ארבע שנים לפני הגשת התביעה, ובמהלך תקופה זו התובעת לא ניסתה לממש את זכויותיה, מה שעשוי היה להביא את הנתבעת להניח באופן סביר שהיא ויתרה על זכויותיה. שנית, התובע לא הוכיח כל הטעיה או אי גילוי עובדות על ידי הנתבע שיש בו כדי להצדיק את התליית תקופת ההתיישנות לפי סעיף 7. טענת התובעת כי הוטעתה על ידי התנהלות הנתבע להאמין כי תשולם לה לא הייתה משכנעת. מהראיות עולה כי המו"מ עלה על שרטון ולא הייתה הסכמה בין הצדדים, והתובעת לא נקטה כל פעולה משפטית במשך מספר שנים. השופטת הדגישה כי אדם סביר במעמדו של התובע לא היה נמנע מנקיטת צעדים משפטיים בהתאם לנסיבות. התביעה נדחתה מחמת התיישנות, והתובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות בסך 7,500 ₪. כמו כן, נדחתה גם הודעת צד ג' נגד המדינה, והתובעת חויבה ב-5,000 ₪ בגין הוצאותיה הקשורות לכך. הצדדים הונחו להגיש את עמדותיהם בתביעה שכנגד, והתיק נקבע לדיון.