דנג"צ 8916/02

תקציר

בפסק הדין נדחתה העתירה, תוך שהיא קובעת כי החלטת בית המשפט מתיישבת עם פסיקות קודמות בעניין מתן מעמד תושבות בישראל לתושבי חוץ. לשר הפנים שיקול דעת רחב בהחלטות מסוג זה, כאשר ההתערבות השיפוטית מוגבלת. בית המשפט התייחס למקרים קודמים וציין כי הענקת תושבות קבע או אזרחות לבן זוג או הורה זר מותנית בקשרי נישואין קיימים או אינה מוענקת באופן אוטומטי על בסיס קשרי הורים עם אזרחים ישראלים. למרות שבתיק שלפנינו הוצגו יסודות עובדתיים חדשים, קבע בית המשפט כי תקדים משפטי חדש לבדו אינו מצדיק דיון חוזר. פסק הדין הדגיש את חשיבות טובת הילד, והציע כי החלטות על מעמדו של הורה זר צריכות לשקול כיצד ההחלטה משפיעה על הילד. עם זאת, התפקיד הספציפי של טובת הילד לא היה מוקד המחלוקת בבית המשפט. המשיב טען למחסור במשאבים להערכת טובת הילד בכל מקרה, נקודה שלא נדונה קודם לכן. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיב לא ראה צורך הומניטרי מיוחד להעניק לעותר מעמד. הוועדה המליצה לגבש קווים מנחים להערכת טובת הילד במקרים כאלה, דבר שעשוי לערב את המועצה לשלום הילד בתהליך לשיקולים עתידיים, במיוחד אם יוקם פורום שיוצע על ידי היועץ המשפטי לממשלה. העתירה נדחתה ביום 6.7.2003.