ת"צ 44555-03-19

תקציר

פסק הדין עוסק באישור הסכם פשרה הנוגע לתביעה ייצוגית שהוגשה נגד חברת תעופה, המכונה הנתבעת. התביעה האשימה את חברת התעופה בכך שלא סיפקה שירותי סיוע נחוצים ולא הודיעה לנוסעים על זכויותיהם בעת ביטול טיסות פנים, בניגוד לחוק ותקנות שירותי התעופה בישראל. ההסדר הושג לאחר משא ומתן וגישור, כאשר בסופו של דבר אישר בית המשפט את הסדר הפשרה לפי סעיף 18 לחוק התובענות הייצוגיות. ההסדר שאושר כולל מספר התחייבויות של חברת התעופה: עליה לעדכן את נהליה כדי להבטיח שהודעות על זכויות הנוסעים יוצבו בדלפקי הצ'ק-אין והעלייה למטוס בטיסות פנים; לרענן את נהלי צוות הקרקע כדי ליידע את הנוסעים על זכויותיהם; לספק קישורים והפניות לזכויות כאלה באתר האינטרנט ובמסמכי ההזמנה שלהם; להפסיק לגבות תשלום עבור תחבורה קרקעית במקרה של ביטולי טיסות; ולהבטיח מתן שירותי סיוע בהתאם לחוק. בית המשפט מצא כי הסדר הפשרה מספק הטבה צופה פני עתיד, שמטרתה למנוע בעיות עתידיות לנוסעים. אמנם לא נכלל פיצוי על תקופות קודמות, אך בהתחשב במספר הטיסות המוגבל שהושפעו והאישור החלקי של הבקשה המקורית, הסדר הפשרה נחשב סביר ומאזן במידה מספקת את הסיכונים והסיכויים להתדיינות משפטית. הסדר הפשרה אושר כאקט של בית משפט נגד חברי הקבוצה הייצוגית, המכסה כל תביעה ישירה או עקיפה לפיצויים הקשורה לטענות. חברת התעופה חויבה לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין, עם מועדים מוגדרים לפעולה ואחריות פרסום. בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לא התנגד להסדר הפשרה, אך הציע למסגר אותו כנסיגה ולא כפשרה, שכן חברי הקבוצה אינם מקבלים פיצוי ישיר. למרות הערה זו, הסדר הפשרה אושר במתכונתו המוצעת, כאשר פרסום פסק הדין והעברתו יבוצעו בהתאם להנחיות בית המשפט.