סק"כ 15589-05-24

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ביטול הוראה המורה למעסיקים לשלם שכר מופחת לעובדי הוראה בתקופה של עיצומים, שבית המשפט רואה כעת כבלתי ראוי. ההוראה, שנועדה לקבוע שכר הולם לעובדים המטילים סנקציות, לא סיפקה הצדקה סבירה או נטולת עונשים להפחתות השכר שהיא קבעה. המדינה, המייצגת את המעסיקים, לא הציגה הסבר משכנע או ראיה התומכת בהפחתות המפורטות בהוראה. תחת זאת, נטל ההוכחה הוטל על המעסיק, שלא פירט די הצורך בקביעת שיעורים אלה, תוך הסתמכות על הצהרות כלליות. השופטים מתחו ביקורת על היעדר אובייקטיביות בקריטריונים המשמשים להערכת השכר הראוי ועל היעדר עדות מומחה שתתמוך בהפחתות. יתר על כן, עדי המדינה סיפקו הצדקות כלליות מבלי לפרט באופן ספציפי כיצד נקבעו התעריפים. בעקבות זאת, בית הדין נעתר לבקשת העובד לצו מניעה קבוע, וביטל את ההוראה הנוגעת לתשלומי שכר בתקופת הסנקציה, תוך הדגשה כי על המעסיקים והעובדים לנהל משא ומתן על שכר ראוי במקרה של עיצומים, ולא להסתמך על החלטות חד צדדיות. הוכרה המורכבות של קביעה מדויקת של שכר ראוי בסנקציות מסוימות שאינן כרוכות בהפסקת עבודה מוחלטת, והותירה פתוחה את האפשרות לקבוע ניכויים מינימליים במקרים כאלה לשיקול עתידי. ההחלטה התקבלה בהתחשב בהסכם הקיבוצי הנוכחי ובהיעדר הוראה חדשה, ללא הוצאות למי מהצדדים בסכסוך קיבוצי זה.