ת"צ 21961-03-20

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה נגד מדיניות העירייה לשלוח הודעות חוב פרטניות לכל חייב בגין נכסים משותפים, שאינם נשואים זה לזה, ולחייב אותם בהתאם בהוצאות הניהול של התפעול. השופט קובע כי הפעולה העירונית סבירה והכרחית ונופלת במסגרת החוקים והתקנות הרלוונטיים. קביעת הסכום המרבי המותר לעלות משלוח הודעת החוב הראשונה נקבעת לכל פעולה ולא לכל קבוצת החייבים, ולכן יש הצדקה לגישת העירייה לחייב כל חייב בנפרד. השופטת מדגישה את החשיבות של יידוע כל חייב על החוב ועל הליך הגבייה המנהלי באופן פרטני, במיוחד כאשר הם אינם בני זוג וייתכן שאינם מודעים זה לאחריותו הכלכלית של זה. כמו כן, השופטת מסכימה עם עמדת העירייה, הנתמכת על ידי היועץ המשפטי לממשלה, לפיה בשל הקושי להוכיח הוצאות מדויקות לכל פעולת אכיפה, קביעת תעריף אחיד המבוסס על ממוצע עלויות היא סבירה. אין די בטענות התובעים, לרבות הטענה כי עיריות אחרות נוהגות אחרת, כדי לשנות את פרשנות התקנות. לפיכך, התביעה נדחית, וכל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב באופי ההליך ובתוצאותיו.