ת"פ 1018/04

תקציר

פסק הדין מזכה את הנאשמים בעבירות לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, אך מרשיע אותם באישומים אחרים. הנאשם מס' 1, קואופרטיב חקלאי, מורשע בהעסקת שני עובדים זרים ללא רשות, ללא חוזה, ללא ביטוח, ללא ציון שכר ובמתן דיור בלתי הולם. הנאשמים מס' 2 ו-3, מנהלי הקואופרטיב, מורשעים באחריות נושאי משרה בעבירות אלה. הכרעת הדין מתבססת על עדויות של שני עובדים זרים, שוטרים ופקחים, וכן על מסמכים וראיות שהגישו הנאשמים במהלך חקירתם. טענות הנאשמים בדבר קבילותה של ראיה זו נדחו על ידי בית המשפט, אשר התחשב גם בבחירתם של הנאשמים שלא להגיב לאישומים או להציג ראיות מטעמם. פסק הדין מפרט את זיהוי העובדים, מיקום החווה ויחסי עובד-מעביד, וקובע כי הקואופרטיב היה מעסיקם של שניים מהעובדים שהעידו. הדו"ח מתאר גם את תנאי החיים הירודים של העובדים, שצולמו על ידי המשטרה, ומאשר מספר עבירות נוספות. עם זאת, בית הדין לא הצליח להוכיח מעבר לספק סביר כי העובדים קיבלו שכר הנמוך משכר המינימום. בסך הכל, הראיות תומכות בהרשעת הנאשמים ברוב הסעיפים, בעוד שחלק מהאישומים לא הוכחו בשל היעדר ראיות מספיקות. התנהגותם של הנאשמים, לרבות הימנעותם מהתייצבות בבית המשפט והיעדר הגנה, חיזקה את הטענה נגדם.