תמ"ש 10368-07-21

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק במחלוקת בין שני צדדים, שמקום מגוריהם הוא ברוסיה, בנוגע לזכויות הקניין שלהם בנכסים המצויים בישראל. התובעת, שיזמה את ההליך, לא פעלה בערוצים המשפטיים המתאימים להבאת אזרח זר בפני בית משפט ישראלי, כמתחייב מתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. לגופו של עניין, התובע לא הגיש בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט כנדרש בחוק. כמו כן, אין לראות בתביעת התובע תביעה הקשורה למקרקעין הנמצאים בתחומי מדינת ישראל – תנאי מוקדם להמצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי התקנות. בנוסף, שיטתה של התובעת להגיש לנתבע כתבי בית משפט הייתה בלתי חוקית, שכן היא לא בוצעה על פי התקנות, המחייבות מסלול פרוצדורלי זהיר במקרים מסוג זה. כתוצאה מכך, לבית הדין אין סמכות בינלאומית בנושא. גם אם התובע היה פועל לפי ההליך הנכון, עדיין בית המשפט הישראלי לא היה הפורום המתאים לדון בתביעה, בהתחשב בכך שרוב הקשרים מצביעים על רוסיה כסמכות השיפוט המתאימה. מגורי הקבע של הצדדים, מיקומי טקס הנישואין והליכי הגירושין, והעובדה שהנכסים המדוברים נמצאים בעיקר מחוץ לישראל, כל אלה מצביעים על כך שרוסיה היא הפורום המתאים ביותר. הדבר נתמך עוד יותר על ידי העובדה שהצדדים התדיינו בעבר בבית המשפט הרוסי בנוגע לזכויות הקניין שלהם, ולכן בית משפט זה כבר מכיר את התיק. יתר על כן, הראיות הנדרשות להוכחת טענת התובע אינן מצויות בישראל, מה שהופך את ישראל לפורום לא יעיל להתדיינות משפטית. מסיבות אלה, התביעה נדחית בשל היעדר סמכות שיפוט בינלאומית ואי מתן שירות כדין לנתבע, והפורום המתאים לתיק נקבע כבית המשפט הרוסי. המשיב חויב בהוצאות המבקש, הנקבעות על סך של 7,500 ₪.