ת"צ 55543-12-11

תקציר

השופט בחן בקפידה את הטיעונים בעד ונגד אישור תביעה ייצוגית. המבקש טען כי הנתבעים הטעו צרכנים לחשוב שהם מתקשרים לחו"ל, כאשר השיחות אכן בוצעו בישראל; כי התעריפים שנגבו עבור השיחות היו מופרזים ובלתי חוקיים; וכי אופן מתן השירות פגע בתחרות. הנתבעות היו שתי חברות תקשורת, שאחת מהן גם זיכתה את חשבונה של המבקשת בגין האישומים עליהם ערערה. השופטת קבעה כי למבקשת לא הייתה עילת תביעה אישית כנגד נתבעת זו, שכן היא לא חייבה אותה בגין השיחות, ולמעשה זיכתה אותה בסכומים שחויבו. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים פעלו בהתאם לתנאי רישיונותיהם, שאפשרו להם לתת במה לנותני שירותים שונים, וכי השיחות נותבו לחו"ל, כפי שפורסם. לפיכך, נדחתה הטענה כי הנתבעים הטעו לקוחות בכך שהציגו פנים שהשיחות מתקיימות בחו"ל. זאת ועוד, השופטת קבעה כי התעריפים שנגבו היו כדין, בהתבסס על תשובות משרד התקשורת, וכי טענת המבקשת לתעריפים מופרזים הועלתה בחוסר תום לב, שכן התעריף שנגבה - 9.90 ש"ח לדקה - נאמר באופן ברור בתנאי השירות, אותם קיבלה המבקשת ללא סייג בכל פעם שהתקשרה. עוד קבעה השופטת כי טענות המבקשת בדבר פגיעה בתחרות, רשלנות ומצג שווא כוזב חסרות שחר. מאחר שלא ניתן היה לאשר את טענות המבקש כתובענה ייצוגית, לא היה צורך לדון בבקשת המבקש לגילוי מסמכים או בתגובתו לטענות הנתבעים. המבקש חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 30,000 ₪.