ת"א 22971-07-21

תקציר

התובעת, בעלת זכות דיירות מוגנת בחנות, טענה לזכויות בעלות בלעדיות בשני דוכנים הממוקמים בחזית החנות. לטענתה, היא רכשה זכויות אלה באמצעות שני הסכמי רכישה נפרדים, אחד עבור החנות ואחד עבור הדוכנים, בשנת 2001. עם זאת, הנתבעים, הבעלים הנוכחיים של החנות, טענו כי הדוכנים מעולם לא נמכרו בנפרד וכי זכויותיה של התובעת בדוכנים נבעו אך ורק מזכות הדיירות המוגנת שלה בחנות. עוד טענו מנגד כי חלפה תקופת ההתיישנות, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב וכי התובע לא הזכיר את העיכובים בהליכים משפטיים קודמים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעת לא הביאה כל ראיה בכתב להסכם נפרד לרכישת הדוכנים. עדותה בנושא זה הייתה סותרת ולא משכנעת. זאת ועוד, התובעת לא תמכה את טענתה בעדויות עדים, על אף שהיו ברשותה האמצעים לעשות כן. גרסת הנתבעים, לעומת זאת, הייתה סבירה ונתמכה בראיות, לרבות מסמכים שהגיש התובע בהליכים אחרים. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי היא בעלת הזכויות בדוכנים בנפרד מזכות הדיירות המוגנת שלה בחנות. לפיכך, תביעתה לסעד הצהרתי נדחתה. בנוסף, בית המשפט הורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך 10,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.