רע"א 8612/23

תקציר

פסק הדין דן בשיקולים הדקדקניים סביב חובותיהם הפרוצדורליות של בעלי תפקידים הממונים על ידי בית המשפט, כגון נאמנים, בהליכי חדלות פירעון. בית המשפט מכיר בכך שבעוד שהחלטת בית משפט קמא הייתה יכולה להתנהל אחרת, אין עילה למתן רשות ערעור. עיקר הסוגיה היא האם גורמים רשמיים צריכים לספק תצהירים בעת מתן תצהירים בתגובה לבקשות, במיוחד כאשר הם משיבים ולא מבקשים. היסטורית, פקידים אינם נדרשים להגיש תצהירים בשל חוסר סימטריה במידע בתיקי חדלות פירעון. עם זאת, המקרה הנוכחי מציג נסיבות ייחודיות שבהן פקידים עשויים שלא להיות בעמדת נחיתות מידע, וגילוי עשוי להיות נחוץ לפתרון הוגן. בית משפט קמא הורה לנאמן להגיש תצהיר לבירור מחלוקות עובדתיות, הנתפסות כסעד מתון ולא כאמצעי חריג. בעוד הנאמן התנגד, מחשש ל"משפט שדה", סבר ערכאת הערעור כי החלטת בית המשפט קמא תקפה במסגרת שיקול דעתה, תוך הדגשת האיזון בין הגינות פרוצדורלית לבין הצורך בבירור. טענות פרוצדורליות ומהותיות נוספות, לרבות השגות הנאמן, נבחנו אך בסופו של דבר נמצאו בלתי מספיקות לביטול ההחלטה. בית המשפט הדגיש כי ההוראה אינה מזכה אוטומטית בחקירה נוספת של הנאמן, אלא מהווה בסיס להערכת הצורך בכך. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת בית משפט קמא התקבלה, תוך מתן הקצבות לפעולות פרוצדורליות עתידיות על בסיס תוכן התצהיר.