ע"א 1109/00

תקציר

בערעור אזרחי מס' 1109/00 נפגע המערער מנפילת לוחות גרניט בעת שעבד עם משאית המותקנת במנוף. האירוע היה שנוי במחלוקת כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או כתקלה במקום העבודה. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את טענת תאונת הדרכים של המערערת, וחלק על כך ש"פינצטה" במשקל 25 ק"ג יכולה לעקור לוחות במשקל 700 ק"ג. בית המשפט העליון, בהפכו החלטה זו, הדגיש ראיות עובדתיות כמו עדויות המערערת ומומחים בתעשייה, המצביעות על כך שהתאונה נבעה מהכוח המכני של העגורן ולא מטעות אנוש. הפעלת המנוף לא שינתה את מטרת התנועה המקורית של המשאית, מה שהפך את האירוע לתאונת דרכים. בית המשפט מצא פגמים בהסתמכותו של בית המשפט המחוזי על היגיון ולא על מהימנות עובדתית, וציין סתירות בעדותו של המשיב וראיות תומכות שהעדיפו את גרסתו של המערער. בית המשפט העליון קבע, כי המערערת הצליחה להעביר את נטל ההוכחה למשיבים, שלא עמדו בו. משכך, התקבל הערעור, תוך הכרה באירוע כתאונת דרכים, תוך הטלת הוצאות פיצוי על המשיבים הראשונים. פסק הדין מדגיש את הפרשנות המרחיבה של המונח "תאונת דרכים" במסגרת החקיקה, ללא קשר למעורבות ישירה בכביש, ומתיישב עם פסיקה תקדימית לפיה פגיעות עבודה דומות, בהן מעורבות מכונות המחוברות לרכב, נופלות בתחום זה.