ע"מ 20479-05-10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור של בעל עסק המבקש פיצוי לפי חוק מס רכוש בגין נזקים שנגרמו לו בזמן מלחמה. המערערת העבירה חלק מעסקיה לדלקל, וכתוצאה מכך חלה ירידה בפעילות העסקית ובמחזור. השאלה היא האם יש להתחשב בירידה זו בפעילות שאינה קשורה למלחמה בעת חישוב הפיצוי המגיע. מסקנת בית המשפט היא כי חוק מס רכוש נועד לפצות את מי שנפגע באמת מאירועי מלחמה, והמשאבים הציבוריים הזמינים לפיצוי מוגבלים. לפיכך, החוק מגביל את היקף הפיצוי למגזרים ולקריטריונים ספציפיים. הואיל ונוסחת החישוב מניחה כי כל ההבדלים במחזורי העסקים קשורים למלחמה, לא ניתן ליישמה כאשר הירידה נובעת מסיבות אחרות, כגון העברת הפעילות של המערערת. שימוש בנוסחה כזו לקביעת נזק עלול להוביל לפיצוי יתר, שאינו צודק ואינו יעיל. בית המשפט קובע כי יש לבסס את הפיצוי על נזקים ממשיים שנגרמו כתוצאה מהמלחמה, ובמקרה זה החלטת המשיב להפחית את הפיצויים הייתה מוצדקת. הואיל ופחת תחלופתו של המערער נבע מגורמים שאינם מלחמתיים, אין הם זכאים לפיצוי בגין היבט זה. בהעדר טענות אחרות, דוחה בית המשפט את הערעור, קובע כי החלטת המשיב עומדת בעינה, ומורה למערערת לשלם את הוצאות המשפט של המשיב.