סע"ש 18165-04-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה תובעת נגד שני נתבעים: מעסיקה לכאורה והרשות בה שובצה. התובעת טענה כי שני הנתבעים העסיקו אותה וכי היא פוטרה שלא כדין ללא הודעה מוקדמת או שימוע, בעקבות האשמת שווא בגניבה. בית המשפט קובע תחילה כי הקבלן, הנתבע 1, היה מעסיקו היחיד של התובע. הרשות, הנתבעת 2, נמצאה כמשתמשת בשירותי הניקיון הניתנים על ידי הקבלן, ולא כמעסיקה. לאחר מכן נבחנות נסיבות פיטוריו של התובע. בית המשפט קובע כי הרשות האשימה את התובעת בגניבת כסף ממעיל, ולאחר מכן ערכה חיפוש בחפציה וחקרה אותה. הרשות החליטה להפסיק את הצבתו של התובע בשטחם בשל הפרת נוהל ההפסד שלהם. הקבלן עודכן על החלטה זו אך לא השתתף בה. הקבלן לא הציע לתובעת עבודה חלופית, ועל כן בית הדין סבור כי פיטוריה לא היו מוצדקים מבחינה פרוצדורלית ומהותית. עם זאת, מאחר שהקבלן סיפק לתובעת את הטפסים הדרושים לשחרור פיצויי הפיטורים שלה, תביעה זו נחשבת מיותרת. בית המשפט אף בוחן ודוחה את טענותיה של התובעת לעוגמת נפש ולפיצויי אובדן הכנסה, וקובע כי גרסתה של התובעת לאירועים בנוגע לחיפוש לא הייתה עקבית, וכי היא לא הביאה ראיות לנזק למוניטין או לנזק ממוני. כמו כן נבחנות טענותיה הנוספות של התובעת בדבר אי מתן הודעה בכתב לקבלן על תנאי עבודתה ופדיון ימי חופשה. בית המשפט פוסק לטובת התובעת בעניין ההודעה, וקובע כי לא קיבלה את ההודעה הנדרשת בכתב מהקבלן. לפיכך נפסק לתובע 5,048 ₪ בגין הודעה מוקדמת שפג תוקפה, ו-5,500 ₪ כפיצוי בגין היעדר שימוע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.2.2018. כמו כן חויב הקבלן לשלם לתובע 814 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. באשר להוצאות, נדרש התובע לשלם לנתבע 2 הוצאות בסך 6,000 ₪, ואילו הנתבע 1 פטור מהוצאות בשל התנהלותו במהלך ההליך.