ת"צ 20739-06-21

תקציר

המקרה דנן עוסק בשאלה האם רשות המסים גובה מס שלא כדין על ידי ניכוי מס במקור מהכנסות שהתקבלו מחו"ל מבלי לזקוף במקביל את המס ששולם למדינה בה הופקה ההכנסה. המבקש, תושב ישראל שרכש מניות בחברות זרות ונוכה לו מס מהדיבידנדים, טען כי על רשות המסים לזקוף את מלוא סכום המסים הזרים ששולמו, בין אם למדינה עמה יש לישראל אמנת מס ובין אם לאו, בשלב ניכוי המס במקור בישראל. רשות המסים טענה כי הדרך היחידה לגבות מס ששולם ביתר היא להגיש בקשה להחזר וכי המונח "מיסי חוץ" אינו כולל סכומים העולים על סך המס החייב. בית המשפט קבע כי למבקש נעדרת עילת תביעה אישית שכן הוא לא הגיש בקשה להחזר מס וכי אין אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה. נמצא כי עמדת רשות המסים לפיה אין לזכות אוטומטית את מלוא סכום מס החוץ היא סבירה, ויש לבחון כל מקרה לגופו. מאחר שלא היה בסיס משפטי לטענות המבקש ותובענה ייצוגית לא הייתה הדרך היעילה או ההוגנת לפתרון הסכסוך, הבקשה לאישורה נדחתה. המבקש חויב לשלם 20,000 ₪ הוצאות ואגרות לרשות המסים.