ע"ע 59/09

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה שהגישה מהגרת עבודה אוקראינית נגד מעסיקיה - אישה בת 90 ובנה - בדרישה לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי על חופשה שנתית שלא נוצלה והפרשי שכר מינימום. העובדת טענה כי היא קיבלה שכר חסר, עם ניכויים גדולים משכרה, לרבות דמי תיווך ששולמו כדי להביא אותה לישראל. המעסיקים הצדיקו ניכויים אלה בטענה כי נודע להם על החובה לשלם אגרות אלה וכן מימנו את כרטיס הטיסה של העובד. בית הדין האזורי קיבל חלקית את התביעה, ופסק לעובדת פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה שנתית והפרשי שכר מינימום, בניכוי עלות כרטיס הטיסה שלה. בית הדין מצא כי קיימת מחלוקת אמיתית בנוגע לדמי התיווך, ודחה את התביעה להלנת שכר מלאה. בערעור טען העובד כי על המעסיקים לשלם פיצויים מלאים בגין הלנת שכר, שכן הניכויים מפרים את חוק שירות התעסוקה, וביקש להגדיל את הפרשי שכר המינימום. המעסיקים טענו כי החלטת בית הדין האזורי בעניין הניכויים צריכה לעמוד, שכן היא מבוססת על מחלוקת כנה. בית הדין לערעורים פסק לטובת העובד, בקובעו כי ניכוי קרוב למחצית משכר המינימום בעילה של דמי תיווך אינו חוקי לפי חוק שירות התעסוקה. בית הדין ציין את ההיבטים העונשיים של חוק זה ומצא כי הסתמכות המעסיקים על מידע מגורמים אחרים אינה מוצדקת. כמו כן, הפרת חוק שכר מינימום וחוק הגנת השכר על ידי המעסיקים הצדיקה פסיקת פיצוי הלנה מלא, בסך 25 אלף שקל, במקום הפרשי הצמדה וריבית. באשר לניכויים אחרים בגין דיור, הוצאות נלוות וביטוח רפואי, קיבל בית הדין באופן חלקי את ערעורו של העובד. נקבע כי בעוד שהסכומים שנוכו בגין דיור והוצאות נלוות היו חוקיים ומוצדקים, הניכוי בגין ביטוח רפואי לא היה, שכן המעסיקים לא סיפקו פוליסה ולא טענו לניכוי זה להגנתם. לעובדת נפסק תוספת של 650 שקלים, לצד פיצוי הלנה בסך 2,000 שקלים. בעקבות זאת חויבו המעסיקים לשלם לעובדת 25,000 ₪ פיצויי הלנה, בתוספת 650 ₪ ועוד 2,000 ₪ אם לא ישולמו בתוך 30 יום, ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. בית המשפט הדגיש כי אי עמידה בתשלומים אלה במסגרת הזמן הנקובה תגרור הפרשי הצמדה וריבית נוספים.