ת"ב 2912-11-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, על סמך נתוני פסק הדין שסופקו: **נושא הדיון:** בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי בורר מטעם ההתאחדות לכדורגל בישראל. **העובדות הרלוונטיות:** 1. **פתיחת הליך הבוררות:** עובד (להלן: "המשיב") הגיש תביעת בוררות נגד עמותה (להלן: "המבקשת") בגין שכר עבודה, מענקים, פיצויי פיטורים, הפרשות פנסיוניות ועוד, בסכום כולל של 475,884 ₪. 2. **התנהלות הליך הבוררות:** * הוגשו כתבי טענות, בקשות לארכות מועד, ובקשות מקדמיות מטעם המבקשת (התיישנות, סמכות שיפוט, היעדר יריבות). * הבורר דן בבקשות המקדמיות ונתן החלטות ביניים, תוך דחיית טענות המבקשת בדבר התיישנות וסמכות, וקביעה כי טענת היעדר יריבות דורשת בירור עובדתי. * נקבעו מועדים להגשת תצהירים וקיום דיוני הוכחות, אשר נדחו מספר פעמים לבקשת המבקשת. * בפתח דיון ההוכחות, המבקשת העלתה מחדש טענות מקדמיות בדבר היעדר יריבות והתרחבות הליך הבוררות מעל לחצי שנה. * המבקשת איחרה בהגשת סיכומים, והמשיב הגיש בקשה למתן פסק דין. * המבקשת ביקשה מחיקת ההליך בטענה לחלוף הזמן למתן פסק בוררות. 3. **פסק הבוררות:** הבורר נתן פסק בוררות ביום 2.4.20. 4. **הבקשה לביטול:** המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות בבית הדין האזורי לעבודה. **עילות הביטול הנטענות על ידי המבקשת:** * **סעיף 24(8) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"):** חריגה מהמועד למתן פסק בוררות (מעל לחצי שנה ממועד פתיחת ההליך). * **סעיף 24(6) לחוק הבוררות:** היעדר הנמקה להחלטת הבורר לדחות את טענת המבקשת בעניין הימשכות ההליך. * **סעיפים 24(3) ו-24(10) לחוק הבוררות:** נטילת סמכות שלא ניתנה לבורר, לרבות הכרעה בשאלת יחסי עובד-מעביד ובזכויות קוגנטיות. **טענות המשיב:** * התנהלות המבקשת נגועה בחוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי משפט. * מועד תחילת ההליך לחישוב משכו צריך להימנות ממועד הדיון בסכסוך ולא ממועד הגשת התביעה. * המבקשת הסכימה בהתנהגותה להארכת המועדים ומנועה מלטעון בעניין הימשכות ההליך. * סעיף 24(6) לחוק הבוררות מתייחס לפסק דין ולא להחלטה. * טענות המבקשת בדבר סמכות בית הדין לא הועלו בזמן אמת, מהווה הרחבת חזית. * למוסד לבוררות בכדורגל סמכות לדון בנושאים אלה. * המבקשת השתהתה בהעלאת טענותיה לגבי סמכות הבורר. **ניתוח משפטי והכרעה:** 1. **סמכות עניינית וזכויות קוגנטיות (סעיפים 24(3) ו-24(10) לחוק הבוררות):** * **הכלל:** בית הדין האזורי לעבודה הדגיש את ההלכה הפסוקה כי סכסוכים הנוגעים לזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה המגן (כגון עצם קיומם של יחסי עובד-מעביד, זכויות על פי חוקי מגן) אינם ניתנים להכרעה בבוררות, וסמכות בית הדין לעבודה היא ייחודית בעניינים אלו (סעיפים 14, 15, 24). * **החריג והחידוש:** בית הדין בחן את נסיבות המקרה לגופו והצביע על מספר אפיקי התמודדות עם הכלל: * **התנהגות בעלי הדין:** הדגש הושם על כך שהמבקשת, שהתנגדה לסמכות הבורר, השתהתה בהעלאת טענתה זו. היא השתתפה באופן פעיל בהליך הבוררות, הגישה בקשות, השתתפה בדיונים, ואף כאשר ניתנה החלטת ביניים של הבורר בנושא הסמכות (10.6.19), המבקשת לא השיגה עליה והמשיכה בהליך. התנהלות זו מהווה **השתק שיפוטי (Estoppel)** ומניעות דיונית, וכן התנהלות בחוסר תום לב, המונעת ממנה להעלות את טענת חוסר הסמכות בשלב מאוחר (סעיפים 20, 28, 29). * **תכלית ההסכמה לבוררות:** בית הדין הפנה לפסקי דין (בג"צ דיין, פרשת אכשטיין) אשר קובעים כי יש לבחון את התכלית החקיקתית של הוראות המגן ואת מטרות הבוררות. לא כל סכסוך הנוגע ליחסי עבודה נשלל מבוררות באופן אוטומטי, ובנסיבות מיוחדות ניתן להכיר בתוקף פסק בוררות (סעיפים 17, 18, 19). * **הבחנה בין סוגי זכויות:** בית הדין הבחין בין זכויות קוגנטיות טהורות לבין זכויות אחרות. נקבע כי שכר עבודה, אף שהוא זכות על פי חוק מגן, הינו גם זכות אזרחית שניתנת לגישור ובוררות, כל עוד לא נפסקו פיצויי הלנת שכר (סעיף 26, בהתבסס על בג"צ דיין). בנוסף, בטענה להפרת חוזה, הפרת חובת תום לב, ופדיון חופש - אלו הינן זכויות אזרחיות ולא קוגנטיות טהורות (סעיף 26). * **העלאת הטענה לראשונה בסיכומים:** טענת המבקשת בדבר היעדר סמכות עניינית של הבורר (בנוגע לזכויות קוגנטיות) הועלתה לראשונה בסיכומיה בהליך בבית הדין, ולא בכתב התביעה/הבקשה לביטול, מה שהיווה **הרחבת חזית** אסורה (סעיפים 12, 32). * **החידוש המשמעותי:** בית הדין אינו מיישם באופן אוטומטי את הכלל בדבר אי-התאמת זכויות קוגנטיות לבוררות, אלא בוחן את התנהלות הצדדים, את תום ליבם, את מטרות הבוררות, ואת מהות הסכסוך. הדוקטרינה של השתק שיפוטי ומניעות דיונית משמשות ככלים מרכזיים לבחינת עילות ביטול הנוגעות לסמכות, גם כאשר מדובר בסוגיות של משפט עבודה. 2. **חריגה ממועד למתן פסק בוררות (סעיף 24(8) לחוק הבוררות):** * **חישוב המועד:** בית הדין קיבל את פרשנות המשיב, לפיה מניין הימים לחישוב מחצית השנה (לפי סעיף טו' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות) מתחיל ממועד הדיון הראשון בסכסוך (9.10.19) או ממועד דיון ההוכחות (3.12.19), ולא ממועד הגשת התביעה (16.1.19). ממועדים אלו, טרם חלפה מחצית השנה עד למתן פסק הבוררות (2.4.20) (סעיף 38). * **השפעת התנהלות המבקשת:** בית הדין קבע כי הימשכות ההליכים נבעה מהתנהלות המבקשת, אשר ביקשה ארכות חוזרות ונשנות, איחרה בהגשת כתב הגנה, ועיכבה את קיום הדיונים. התנהלות זו, אשר זכתה לביקורת מצד הבורר, גרמה להארכת המועדים, ולכן אין לראות במתן פסק הדין חריגה מן הכלל (סעיפים 39, 43, 44). 3. **היעדר הנמקה (סעיף 24(6) לחוק הבוררות):** * **טענת המבקשת:** טענה כי הבורר דחה את טענתה בדבר הימשכות ההליך ללא הנמקה. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין קבע כי הבורר אכן נימק את קביעותיו במסגרת פסק הדין הסופי, והדגיש כי ההחלטה לדחות את טענת המבקשת לגבי הימשכות ההליכים לצורך מתן הנמקה במסגרת פסק הדין הסופי, ולא כהחלטה מיידית, הייתה מוסכמת על הצדדים (סעיפים 40, 41, 42, 43). הבורר קבע כי המבקשת היא זו שיצרה מצג שווא וכי היא מושתקת מלטעון בנדון. * **הבחנה בין החלטה לפסק דין:** בית הדין הבחין בין החלטת ביניים לבין פסק דין. טענת המבקשת נדונה והובהרה במסגרת פסק הבוררות הסופי, ולא בהחלטת ביניים בלבד (סעיף 40). **חידושים משפטיים עיקריים:** * **שימוש בדוקטרינות ההשתק השיפוטי ומניעות דיונית:** בית הדין הרחיב את השימוש בדוקטרינות אלו, ובפרט בעניין השתהות בהעלאת טענות לסמכות, גם בהליכי בוררות, ובפרט בסוגיות של משפט עבודה. הדבר נועד למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט ולעודד תום לב דיוני. * **גמישות ביישום הכלל בדבר אי-התאמת זכויות קוגנטיות לבוררות:** בית הדין מראה כי הכלל אינו נוקשה, וכי ניתן לאפשר בוררות במקרים הכוללים זכויות קוגנטיות, כאשר התנהלות הצדדים, מהות הסכסוך (הכללת אלמנטים אזרחיים לצד קוגנטיים), והסכמה מכללא, מצדיקים זאת. * **הבחנה בין מושגית ומעשית:** בית הדין מקפיד להבחין בין סוגי זכויות (אזרחיות לעומת קוגנטיות) ובין עיתוי העלאת טענות (בזמן אמת לעומת בשלב מאוחר). * **חשיבות תום הלב וההתנהגות:** ניכרת מגמה ברורה בפסיקה ובפרט בפסק דין זה, להעניק משקל מכריע להתנהגות הצדדים, לשימוש בתום לב בזכויות דיוניות, ולהשפעתה על הכרעת בית המשפט בבקשות לביטול פסקי בוררות. **סוף דבר:** בית הדין דחה את בקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות, שכן טענותיה בדבר חוסר סמכות, חריגה ממועד, והיעדר הנמקה, לא הוכחו או שהן נדחו עקב התנהלותה של המבקשת, לרבות השתהותה בהעלאת טענותיה, חוסר תום הלב הדיוני, והרחבת החזית. בית הדין הדגיש את המגמה לצמצם את התערבות בית המשפט בפסקי בוררות, תוך כיבוד רצון הצדדים ויישום עקרונות תום הלב וההשתק השיפוטי.