עת"מ 8890/08

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירה המערערת על סירובו של המשיב להעניק לעותר מעמד של תושב קבע בישראל. העותר, שנולד בישראל לאם תושבת קבע, הגיש בקשה לישיבת קבע אך נדחה על יסוד פרשנותו ויישומו של המשיב את הדינים הרלוונטיים. לאחר שבחן את הטענות המשפטיות ושקל את שיקול דעתו של המשיב, פסק בית המשפט לטובת העותר. בית המשפט קבע כי יש לבטל את החלטת המשיב והורה למשיב להעניק לעותר מעמד של תושב קבע. זאת, משום שהעותרת חרגה מתחומו של חוק הוראת השעה המגבילה, והייתה זכאית לישיבת קבע מכוח תקנה 12 המעניקה מעמד ישראלי לילדים שנולדו בישראל להורים חסרי אזרחות ישראלית, לצורך שמירה על אחדות המשפחה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי גם אם חל חוק הוראת השעה, עדיין שיקול דעתו של המשיב צריך להביא לכך שהעותר יקבל תושבות קבע, שכן הנוהג הרגיל של המשיב להציע תושבות ארעית בלבד למבקשים מעל גיל 12 היה בלתי חוקי. היא סיכלה את תכלית החוק, שנועדה לשמור על אחדות המשפחה ולהגן על רווחת הילד, וסתרה את כוונת התקנה שנועדה למנוע פערים במעמד המשפטי בין הורים לילדיהם. לפיכך, העתירה התקבלה, והמשיב חויב להעניק לעותר תושבות קבע בישראל. כן חויב המשיב בהוצאות המשפט של העותר.