בר"ע 258/81

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לתביעת גירושין שנויה במחלוקת בין הגב' טילי ליפשיץ לבין מר משה ליפשיץ, שנישאו בשנת 1966 ונולדו להם שתי בנות. האישה הגישה תביעת גירושין עקב הידרדרות היחסים והתקיפות הפיזיות התכופות של הבעל. בית המשפט המחוזי הורה לבעל לשלם מזונות לבנותיו, להימנע מכניסה לדירה ולמחסן המשותפים ולאפשר לאישה שימוש בלעדי ברכבם של בני הזוג מספר ימים בשבוע. האישה ערערה וביקשה להגדיל את דמי המזונות ולאכוף את צו הרכב. הבעל ערער גם הוא, וערער על צווי המניעה וצו הרכב. בית המשפט העליון קבע כי מושג המזונות כולל הוראות כספיות ולא כספיות לטובת האישה. על הבעל לספק לאישה חלקה, גם אם היא מתגוררת מחוץ לביתו. במקרים של התעללות פיזית או רוחנית, בית הדין רשאי לתת צווי מניעה האוסרים על הבעל להיכנס לבית הנישואין. צווים כאלה הם חריגים ויש להגביל אותם בזמן, אך במקרה זה הצו היה מוצדק בשל אלימות הבעל. באשר לצו הרכב, ביטל אותו בית המשפט העליון בשל קשיים מעשיים וסתירתו לתכלית צו המניעה. במקום זאת, בית המשפט הגדיל את סכום המזונות. עוד קבע בית המשפט כי יש להתאים את דמי המזונות לאינפלציה מדי שלושה חודשים וכי יש לנכות מסכום המזונות את קצבאות הילדים מהמוסד לביטוח לאומי. השופט א' שינבאום הדגיש את האיזון העדין במתן צווי מניעה ואת הצורך להבהיר את הדינמיקה של סכסוך בין בני זוג, ואילו השופט א' חלימה הסכים עם ההחלטה.