ת"א 34302-02-15

תקציר

המחלוקת היא על מועד תפיסת החזקה במקרקעין של התובעים, ומכאן התגבשה חובת הנתבע לשלם פיצויים בגין הפקעת הקרקע. התובעים טוענים כי הנתבע תפס חזקה לפני מועד הוצאת ההודעה לפי סעיף 19, ואילו הנתבע טוען ההפך. בית המשפט מוצא כי הנתבע תפס חזקה חלקית במקרקעין בתחילת שנת 1986 כאשר נסלל כביש דרך הנכס, וחזקה זו התרחבה עם השנים. על התובעים מוטל נטל ההוכחה, והם לא הצליחו להוכיח כי מסרו את החזקה בקרקע. כמו כן, בית המשפט קובע כי התובעים המשיכו להשתמש בקרקע ולהפיק ממנה תועלת גם לאחר סלילת הכביש ואף לאחר שבוצעו עבודות נוספות באמצע שנות התשעים. בית המשפט קובע כי התובעים זכאים לפיצוי חלקי בגין אובדן חוזי חכירה, בשיעור של 20% לבעל חלקה 14 ו-10% לבעל חלקה 15 משנת 1986 ועד אמצע שנת 1996, עת החלו העבודות להרחבת הכביש. מאמצע שנת 1996 ועד לתפיסת החזקה המלאה במקרקעין בשנת 2016, עלו התעריפים ל-40% ו-20% בהתאמה. התובעים זכאים לפיצוי מלא ממועד הודעת סעיף 19. התובעים רשאים לבחור לחקור את המומחה לגבי גובה הפיצוי; אחרת, בית המשפט ייתן הוראות לטיעונים משלימים לגבי פיצויים והוצאות.