בש"א 39/98

תקציר

המבקשים, יורשיהם של מספר נפטרים, הגישו בקשה לביטול פסק דין הנוגע לזכויות במקרקעין, בטענה שלא קיבלו זימון כדין ופסק הדין ניתן בהעדרם. המשיבים כללו את האפוטרופוס לנכסי נפקדים, רשות הפיתוח ומספר גורמים נוספים בעלי תביעות מקרקעין סותרות. פסק הדין, שניתן בשנת 2006, דחה את טענות המבקשים בשל השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה, היעדר בקשה להארכת המועד לביטול פסק הדין והיעדר ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. השופטת קיבלה את טענת המשיבים כי המבקשים היו מודעים להליך ולפסק הדין, אך לא נקטו כל פעולה במשך כ-30 שנה. יתר על כן, השופטת הדגישה כי הליכי הפשרה הם פומביים ותוצאותיהם מסתיימות עם רישומם בפנקסי מקרקעין, ולכן היעדר זימון כדין אינו מצדיק את ביטול פסק הדין. עוד ציינה השופטת כי המבקשים לא הביאו כל ראיה לסתור את החזקה כי הצדדים זומנו כדין. בנוסף, לא הצליחו המבקשים להוכיח אף אחת מהעילות לביטול פסק הדין כמפורט בסעיף 93 לפקודה. משכך, נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, והמבקשים חויבו במשותף בתשלום שכר טרחת כל אחד מהמשיבים.