ת"פ 40126/05

תקציר

בית המשפט מצא את הנאשם לא אשם באישומים של שוד בנסיבות מחמירות ותקיפה כדי להתנגד לתפיסה או מעצר כדין מחמת ספק סביר. הנושא המרכזי היה זיהויו של הנאשם כמבצע, שהיה מוטל בספק על סמך עדותה של בתו של המתלונן, העדה היחידה לשוד. בהודעותיה הראשוניות במשטרה לא הוזכר קשר עין קודם עם השודד בתוך הבניין, אותו תיקנה מאוחר יותר, אך הטילו ספק באמינות זיהויה. השופט האמין לאליבי של הנאשם לפיו הוא היה במקום אחר ועסק בעניינים עסקיים ולהסברו לנוכחותו ולהתנהגותו בעת האירוע. עוד קבע השופט כי התנהגותו של הנאשם בעת תפיסתו, לרבות התנגדותו למעצר, עלתה בקנה אחד עם התנהגותו של אדם חף מפשע ולא הוכיחה כוונה לתקוף. יתר על כן, מציאת הטבעת הגנובה בסמוך לזירת הפשע לא קשרה את הנאשם באופן מוחלט לשוד, מה גם שאיש לא ראה אותו זורק אותה. ככלל, ראיות התביעה, לרבות זיהוי הבת, לא עלו על ראיות ההגנה והסבריה, והותירו את השופט עם ספק סביר לגבי אשמתו של הנאשם. לפיכך, טובת הספק הלכה לנאשם, והוא זוכה משני האישומים.